שו"ת רדב"ז/תקעג
שאלת בראובן שבא לגרש את אשתו והוא אינו בקי במשפטי התנאים ואמר למסדרי הגט אינו רוצה לגרש אלא על תנאי זה ומסדרי הגט טעו ולא כפלו את התנאי אי אמרינן כיון שלא נעשה כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי בטל והמעשה קיים והרי היא מגורשת אעפ"י שלא נתקיים התנאי או דילמא בתר דעתיה אזלינן ודעתו היה שלא תתגרש אלא על תנאי זה:
תשובה אם היה התנאי במעכשיו או ע"מ לדעת הריא"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם לא מיבעיא לך דהא כתבו דהאומר מעכשיו או ע"מ אין צריך לכפול תנאו ולא להקדים הין ללאו ולא שיהיה התנאי קודם למעשה כי תיבעי לך לדעת ר"ת וקצת מפרשים דס"ל דאפי' במעכשיו צריך לכפול התנאי כתנאי בני גד ובני ראובן א"נ במתני בלשון אם ולכ"ע דאפילו למאן דפסק כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר במשפטי התנאי מודו בגיטין וקדושין כדאתקין שמואל בגטא דש"מ אם באתי ואם לא (מתי) [באתי] ועשה כן לרווחא דמלתא שחשש שמואל שאם היה התנאי בלא כפל הוה איכא בי דינא דס"ל כרבי מאיר והוה מתיר אעפ"י שלא נתקיים התנאי וכיון שהטעם הוא מפני התקנה דמדינא לא בעינן שיכפול תנאו הילכך בגטין וקדושין אם לא כפל תנאו ולא נתקיים התנאי חוששין לה ואין מחזיקין אותה לא במגורשת ולא בשאינה מגורשת ולא במקודשת ולא בשאינה מקודשת והולכים בה להחמיר מדברי חכמים הא למדת כיון שאין הדבר אלא מפני התקנה אפי' לפי ספקך אינה מותרת להנשא כיון שלא קיימה תנאה ואם עברה ונשאת תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אבל קושטא דבנ"ד תנאי גמור הוא כיון שהוא אמר להם בהדיא שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי זה אם לא קיים תנאה אינה מגורשת כלל דלא אזלינן בתר טעות מסדרי הגט אלא בתר דעתא דידיה דאע"ג דקי"ל גלויי דעתא בגיטא לאו כלום הוא הכא לאו גלויי דעתא הוא אלא אמירה ממש שאין רוצה לגרש אלא בתנאי זה ואם אתה אומר כי מפני טעותם יהיה הגט גט והתנאי בטל נמצא אתה מגרש את אשתו ממנו בע"כ והוי גט מעושה ואע"ג דלדעת רוב הפוסקים יותר הוא מועיל בדיני ממונות גילוי דעת או אומדנא דמוכח מתנאי שלא נעשה כתיקונו ובגטין כיון דגילוי דעת אינו מועיל כ"ש דתנאי שלא נעשה כתיקונו אינו מועיל הנ"מ בזמן שהבעל בעצמו הוא המתנה ולא התנה כתיקון חז"ל דכיון דלא קפיד בתנאי דעתו לגרש לגמרי אבל בנ"ד שהבעל אמר בהדיא שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי וסמך על מסדרי הגט והם טעו תנאי גמור הוא ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת כלל: