שו"ת רדב"ז/תקנג

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שהוחזק כפרן אם נוטל שכנגדו בלא שבועה או בשבועה:

תשובה זו מחלוקת בין הראשונים דרש"י ז"ל כתב בפ"ק דמציעא שכנגדו נשבע ונוטל וכן כתב רבינו סעדיה ז"ל בחיבור שטרות שלו. אבל הרז"ה והרשב"א ז"ל כתבו נוטל בלא שבועה ונתן טעם לדבר דלא דמיא לחשוד דעלמא דכשכנגדו אינו נוטל אלא בשבועה מן התקנה דהתם הוא דלא ריע טענתיה בהאי ממונא השתא אבל זה שהוחזק כפרן בממון זה ריע טענתיה ושכנגדו נוטל בלא שבועה:

ולענין הלכה מסתברא שלא יטול אלא בשבועה חדא דהוי פלוגתא וכיון שזה מוחזק מצי למימר כי הנך רבוותא ס"ל. ותו דכ"ש הוא השתא היכא דחשוד על השבועה והוחזק כפרן על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אמרת שכנגדו לא יטול אלא בשבועה הוחזק כפרן בדבורו לבד לכ"ש שלא יטול שכנגדו אלא בשבועה. וכי משום דריע טענתיה נפטור אידך משבועה. והלא החשוד על השבועה כל טענתיה ריעו דמאן דחשיד אשבועה חשיד אממונא ואפ"ה שכנגדו לא שקיל בלא שבועה. ואי משום דלא נשנה זה עם הנשבעין ונוטלין השנויין במשנתינו הא לא קשיא דאנן לא אמרינן שיתחייב שבועת המשנה אלא שבועת הסת דרבנן. והוי יודע דאפי' לדעת הרשב"א ז"ל יכול להחרים חרם סתם על כל מי שלוקח ממנו דבר שאינו חייב בו מתקנת הגאונים ז"ל:

שוב ראיתי שכתבו בשם הריא"ף ז"ל דהיכא דהוחזק כפרן אין על שכנגדו שבועה כלל לא דאורייתא ולא דרבנן ומה שנמצא לרבינו האיי שחייב שבועה אומר שטעות סופר הוא ע"כ וזה לא נמצא בהלכות כלל אלא בתשובות ולא ראו אותה הראשונים כגון הרשב"א והר"ן ונמוקי יוסף ז"ל מדלא אדכרו לה. ומ"מ אני מבטל דעתי מפני אותה תשובה. והוי יודע דלא הוחזק כפרן אלא א"כ כפר בפני ב"ד וז"ל הטור וי"א דהוי כמו חשוד על השבועה דשכנגדו נשבע ונוטל והריא"ף ז"ל העיד דרבינו האיי חזר מסברא זו ואמר שאין לו עליו אלא חרם סתם וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל ע"כ: