שו"ת רדב"ז/תקמו
ולענין מה ששאלת שראובן אמר על אחד מבניו שהוא הבכור ויש עדים שמעידים על אחד מבניו האחרים שהוא הבכור למי יאמינו להיות משפט הבכורה לאותו שאומר האב או לאותו שאומרים העדים מאחר שהאב אינו כופר שהוא בנו אותו שאמרו העדים שהוא הבכור אבל מודה הוא שהוא בנו ע"כ. מתוך דבריך משמע שהעדים מעידים שזה נולד תחלה ואחריו אותו שאומר האב שהוא הבכור ולא בחזקה לבד אלא בעדות ברורה ולפי זה נמצא הוא מכחיש את העדים ומשום הכי נסתפקת. והאמת הברור שאין כאן ספק כי התורה נתנה האמנה לאב לומר שזה הבכור שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר וגו' יכירנו לאחרים ואפילו במקום עדים תדע דהא חזקה במקום עדים קיימא. וכתב הרמב"ם ז"ל האב שאומר על מי שלא הוחזק בנו כלל הוא בני ובכורי הוא נאמן וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו אינו בכור נאמן ע"כ. ופירשוה הרמב"ן והרשב"א ז"ל מוחזקים בין בעדים בין בקול בעלמא אבל כשהוחזק ע"י האב שזה בכורו שוב אינו נאמן לומר על אחר שהוא בכור דכיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר. הרי לך בהדיא שהוא נאמן להכחיש את העדים ואותו שאמרו העדים שנולד תחלה אינו בנו ולכבודו ולכבוד אשתו הוא אומר שהוא בנו ולא הוי ממזר בשביל כך כי אנו סומכים על האב אלא מפני שהתורה האמינה אותו. א"נ במגו דאי בעי יהיב ליה מתנה אבל לא בשביל כך יהיה האחר ממזר עד שיפרש בהדיא זה אינו בני דאז אם יש לבן בנים אינו נאמן לענין יחוס אבל אם אין לבן בנים נאמן ובין כך ובין כך נאמן לענין ירושה. את זה ראיתי מספיק לשאלותיך. ואני נתחדש לי טעם אחר לבטל צואה. אם הבנים נוהגים כשורה והולכים בדרך טובה לפי שנתן טעם למתנה מפני שיש בהם מי שמשחק בקוביא ודומה לו וכן כתב פעמים וז"ל ובחשבו שאי זה מבניו של המצוה הנזכר לעיל יהיה מורה להשמיד ולכלות ברגע אחד לכן המצוה הנזכר מעמיד יורש שלו וכו' ועוד כתב וזה לעשות גדר שנכסי המצוה הנזכר לא ילכו בדרך רעה ויהיה להם העמדה וקיום לאיזה קצת מהם בעלי פחיתות מדת השחוק ודברים אחרים שאינם ישרים בעיני המצוה הנזכר ע"כ הרי שגלה דעתו שמפני שיש בפניו מי שאינם נוהגים כשורה נתן מתנה לאשתו ולפיכך אם בניו היו נוהגים כשורה נתבטלה המתנה דאפילו בשלא פירש אומדין דעת הנותן ואע"ג דהתם איירי בנותן כל נכסיו והכא הא שייר לבניו מ"מ כיון דפירש בהדיא הסבה כיון שהסבה איננה הויא ליה כמתנה בטעות ומיהו מודה אני שאם בשעה שנתן המתנה היו נוהגין שלא כשורה וחלה המתנה אעפ"י שחזרו בתשובה לא נתבטלה המתנה ולפיכך אם יבררו הבנים שבזמן הצואה היו נוהגין כשורה המתנה בטלה:
כללות הדברים דשטר מתנה זו ריעא טובא חדא דהיא סתמא ואפילו עשוייה כהוגן חיישינן לה ואי תפס מפקינן מיניה. ותו דאין בה דרך מדרכי ההקנאה. ותו דאין בה דרך מדרכי ההקנאה. ותו דלא היה מצוה מחמת מיתה. ותו דנעשה ע"י סופר ועדים עכו"ם שלא בערכאות ושלא בהורמנותא דמלכא. ותו דסתמא מקבלי שוחדא. ותו דשטר העולה בערכאותיהם דרבנן היא. ותו דלפי נימוסיהם אינה מתנה. ותו דמחזי כמתנה בטעות. הילכך איני רואה דרך לקיים מתנה זו אלא בראיה בקיום המנהג לפי התנאים שכתבתי למעלה. והנל"ד כתבתי: