שו"ת רדב"ז/תקד
שאלת ממני אודיעך דעתי באלמנה שתפסה כל מה שבבית ויש לה יתומים קטנים ויש עליו חוב בשטר מה תקנה יעשו לבעל חוב שהיא תאכל הכל קודם שיגדלו היתומים ונמצא ב"ח מפסיד חובו:
תשובה אע"ג דאמרינן אלמנה שתפסה אפילו ככר זהב למזונותיה אין מוציאין מידה אלא אמרינן לה חוי מה בידיכי וכותבים עליה וניזונית ממה שתחת ידה כדאיתא בירושלמי וכתבוה הפוסקים ז"ל הנ"מ היורשים שהאשה ניזונית מהנכסים מתנאי כתובתה אבל ב"ח אינו חייב לזון את האלמנה ואלו לא היו היתומים קטנים הוא מוציא שטרו וגובה בו ולא היתה האלמנה ניזונית מהם כיון שאין שם מותר על החוב אלא האשה נוטלת נכסי צ"ב ונכסי מלוג שלה ומה שבלה או נאבד מנכסי צ"ב שלה הרי היא בהם כב"ח וחולקת עם ב"ח ומנה ומאתים ותוספת ב"ח קודם לפי שהוציא מעות והיא לא הוציאה כלום אין שם דין קדימה ואם נשארו נכסים אחר פריעת ב"ח ניזונית מהם כיון שלא תבעה כתובתה הילכך בנ"ד נהי דאין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו מ"מ נזקקין לה שהיא גדולה ואם יש לה טענה לבטל את השטר מוטב ואם לאו מוציאין מידה מה שכנגד החוב ואין נותנין אותו לב"ח עד שיגדילו היתומים אלא מניחים אותו ביד שליש שמא יש להם טענה לבטל את השטר. ואם נשארו נכסים ניזונית מהם ואם לאו נוטלת נכסי צ"ב שלה ומה שבלה או אבד מהם ומנה או מאתים ותוספת אם יש בהם דין קדימה שהרי נפרעת אפילו מהיתומים הקטנים משום חינא והשאר יהא מונח ביד שליש עד שיגדילו היתומים. והעיקר שאין ירושה ולא מזונות ולא תנאי מתנאי כתובה אלא אחר פריעת החובות:
כללא דמלתא דאין האשה יכולה לעכב פריעת ב"ח מפני מזונותיה ואפי' תפסה מוציאין מידה ומפני תקנת היתומים אין נותנין לב"ח ומפני תקנת ב"ח אין מניחין אותם ביד האשה שמא תאכלם אלא מניחין אותן ביד שליש ומיהו אם אין שם נכסים אחרים היתומים ניזונים מהם ואם כלו קודם שיגדילו הפסיד הב"ח והכי משמע לישנא דאין נזקקין לנכסי יתומים משמע אין נזקקין כלל אפילו להניחם ביד שליש. ואם טען הב"ח שימכרו הנכסים ויונחו דמיהם במקום בטוח שיאכלו היתומים הריוח וישאר הקרן קיים שיגבה אותו כשיגדילו היתומים מסתברא לי דשומעין לו כיון שזה נהנה וזה אינו חסר. הנל"ד כתבתי: