שו"ת רדב"ז/תקא

שאלת ממני אודיעך דעתי באלמנה הניזונת מנכסי יתומים ואינה רוצה שירשו הם כתובתה אלא רוצה להקדיש מה תקנה יש לה שלא תפסיד מזונותיה:

תשובה בנכסי צ"ב שהם בעין לא תיבעי לך דכיון דנוטלתן בלא שבועה הרי היא יכולה להקדישן מהיום ולאחר מיתה ואצ"ל בגמרא אבל מנה ומאתים ותוספת או נכסי צ"ב שאבדו שאינה יכולה לגבות אותם אלא בשבועה וכי היכי דלא מצי לאקניינהו לאחריני ולא להורישם דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו ופירושה אין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבות אותו אלא בשבועה הכי נמי לא מציא לאקדשינהו בין שאין לה בהם כלום אלא ע"י שבועה הוי כאלו אינם שלה ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. ויש דרך אחרת לכשלא תפסיד מזונותיה ותוכל להקדיש תשבע שבועת האלמנה ולא תגבה כתובתה ואחר כך תקדיש מהיום ולאחר מיתה וכן כתב הריא"ף ז"ל בתשובה שיכולה אלמנה לישבע על כתובתה מבלי שתתבע כתובתה כדי שלא תפסיד מזונותיה בתביעת כתובתה ושלא יפסידו יורשיה אם תמות בלא שבועה והכי משמע בהדיא פרק כל הנשבעים דמותיב רב הושעיא מתה יורשיה מזכירין כתובתה ומוקמינן לה בנשבעה ומתה וע"כ בשלא הפסידה מזונותיה עסקינן ולכך אם לא הזכירה כתובתה אנו חוששין שמא מחלה דאי לא משכחת לה אלא בשהפסידה מזונותיה וכי בשופטני עסקינן שתשבע על כתובתה ותפסיד מזונותיה ותמחול להם כתובתה בכדי. אלא ודאי כדאמרן וכן היה דין הרא"ה ז"ל. וכ"ש בנ"ד שיכולה לישבע ולא תפסיד מזונותיה ותקדיש מהיום ולאחר מיתה וחל ההקדש בכתובתה אם הנכסים תחת ידה אבל אם אינם תחת ידה לא חל ההקדש דקי"ל כב"ה דאמרי שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי והמקדיש מלוה שביד חבירו לא חל ההקדש דמלוה להוצאה ניתנה דאמר רחמנא ואיש כי יקדיש את ביתו וגו' מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו: