שאלת ממני אודיעך דעתי במי שמלוה את חבירו מאה במאה ועשרים אם תגיעה ספינה פלונית למקום פלוני לשלום ואם לא תגיע שיפסיד כל הקרן וכן כל כיוצא משאר תנאים:

תשובה כבר נשאלתי על כיוצא בזה שדבר זה אסור משום רבית וכן כתב ריב"ש ז"ל סי' ש"ח בתשובה שהוא אסור משום אבק רבית ואני העליתי דהוי רבית דאורייתא ולא שאני חולק עליו אלא שהוא סובר דאסמכתא קניא ואם לא תגיע הספינה היה מפסיד מעותיו אבל למאן דסבר דאסמכתא כי האי לא קניא נהי דאין מוציאין מידו משום דהוי גזל מדבריהם מ"מ לצאת ידי שמים היה צריך להחזיר לו מעותיו נמצא שלא היה מפסיד המלוה ומה יועיל התנאי והרי היא רבית קצוצה ויוצאה בדיינין אבל היכא דאסמכתא קניא כגון דכתב ליה מעכשיו מודה אני שאין בו אלא אבק רבית כיון שאם אירע בספינה שלא הגיע היה מפסיד כל הקרן שלו אין כאן רבית דאורייתא. ולפי שראיתי בספר כפתור ופרח שהתיר דבר זה אכתוב לך לשונו וראייתו ותראה דאין לסמוך על הוראתו זו פרק כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים ופוסק עמהם כשער הזול ואין בו משום רבית מכאן נראה שמותר להלוות ברבית כל זמן שיפסיד הקרן וא"כ ההלואות שעושים עם סוחרי הים בתוספת שבו דכיון דאלו מפסיד כוליה מפסיד בעל ההלואה הקרן שלו לית ביה משום רבית וכן כל כיוצא בזה וכן כתב זה רבינו העזרי ע"כ. ואתה המעיין ראה גם ראה מה ענין הך דהמלוה את הכהן דהתם נהי דעיקרו הלואה מ"מ אין איסור בהלואה אלא בפסקא שפוסק עמו כשער הזול ומה שייך ללמוד הלואה ממכירה דהלואה ביותר איכא איסור תורה ולפיכך אפילו בזמן שמפסיד כל הקרן יש לאסור משום אבק רבית אבל אם הוא דרך מקח וממכר שאין בו איסור תורה אע"פ שמוכר ביוקר מפני המתנת המעות היכא דאיפשר דמפסיד הקרן ליכא למיסר דהוי כעין גזירה לגזירה תדע דהא בגמ' פריך עלה פשיטא ומשני הא קמ"ל אע"פ שלא פסק כמי שפסק דמי וכתב עלה רש"י ז"ל פשיטא בכל תנאי נמי אם בא לפסוק כשער הזול מי ימחה בידו משמע דטעם ההיתר הוא משום דהוי מקח וממכר ומשני הא קמ"ל אע"פ שלא פסק כמי שפסק דמי. וגם על זה הקשו התוספות הא נמי פשיטא דבפ' איזהו נשך אמר רבי יוסי שיכול לומר לו תן לי כזה או תן לו מעותי. ותירצו התם בשאומר לו כשער הזול אבל הכא אפילו שתק עד שהוקר השער ע"כ. והדבר ברור דבנ"ד לא שייך לומר תן לי כזה או תן לי מעותי ולא שעת הזול ולא יוקר דהא הלוהו מאה במאה ועשרים להדיא וכיוצא בזה לא הותר אע"פ שאיפשר שיפסיד כל הקרן. ותו דילמא מפני תקנת הכהן והלוי והעני התירו דבר זה אבל בעלמא לא. וכן נר' בהדיא בתוספות דהקשו על הא דאמרינן בגמרא ואין בו משום רבית מאי טעמא כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית. והא דאסר רב בפרדסא באיזהו נשך אע"ג דאית ביה תיוהא הכא התירו משום תקנת הכהן ע"כ ותו כיון דהכא שקיל מיניה פורתא פורתא שרי ולא קבע ליה זמנא שרי אבל בנ"ד דשקיל מיניה מאה ועשרים בבת אחת ודאי אסור ודכוותה חלק הרמב"ם ז"ל בתשובה בלשון קדר שהוא ז"ל אסר למכור בהעלאה ואם מכר לו לגבות ממנו מעט מעט מותר שכן דרך הנושאים והנותנים הילכך אין לסמוך על הוראה זו ויפה כתב ריב"ש ז"ל בזה דאיכא אבק רבית ומ"מ מודה אני שאם מכר לו סחורה ביותר משווייה עכשיו והתנה עמו אם תגיע ספינה פלונית למקום פלוני תתן לי כך וכך בסחורתי ואם לא תגיע הרי סחורתי קנויה לך מעכשיו כה"ג מותר חדא דאסמכתא במעכשיו קניא. ותו דהוא דרך מקח וממכר. ותו דאם לא תגיע הספינה יפסיד כל הקרן אין כאן בית מיחוש. ומטעם זה אני אומר שאם מכר לחבירו סחורה בשווייה והתנה עמו אם לא תתן לי המעות לזמן פלוני תתחייב לתת לי כך וכך בתורת קנס שהוא מותר דאיכא פלוגתא בהלואה בכה"ג והר"י מאורליאנש התיר והרשב"א ז"ל אסר מטעם הערמת רבית ונ"ל דעד כאן לא אסר אלא היכא דעיקר מלוה אבל היכא דעיקרו דרך מקח וממכר לא חיישינן לה להערמה: