שו"ת רדב"ז/תסו
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאירע יום שלשים לפדיון בנו בשבת כיצד יעשה לקיים מצוה בזמנה:
תשובה אף על גב דאמרינן זריזין מקדימין למצות ואין מעבירין עליהם ואין משהין אותן הנ"מ היכא שיכולין לעשותן כתקנן אבל היכא דאין נעשין כתקנן מצותן שידחו הילכך הנכון לשהותה עד יום ראשון לפי שאם יתן המעות לכהן בע"ש כיצד יברך כיון שעדיין מחוסר זמן ואף על גב דבנר חנוכה מדליקין ע"ש ומברכין אע"ג דאכתי לא מטא זמניה עד שתשקע החמה שאני התם דלא איפשר בלאו הכי אבל בנ"ד איפשר למחר וכן חלק מהר"ר ישראל ז"ל. עוד איפשר לחלק דהתם הדלקה עושה מצוה והיא נמשכת עד זמנה ולפיכך שפיר מברכין אבל הכא נתינת המעות אינה מצוה אלא הפדיון היא המצוה ואם פודה מע"ש אין בנו פדוי ואם פודה אותו בשבת מחזי כמקח וממכר הילכך הנכון להמתין למחר ואין כאן חמוץ מצוה כיון שהם חולין גמורים ואינן נעשין כתקנן. והוי יודע שאם נתן המעות לכהן בע"ש והחזירם לו קודם השבת אין בנו פדוי דהוי כההיא דאמרינן אם נתאכלו המעות אין בנו פדוי וטעם נכון הוא שהרי קודם זמנו אין חייב לכהן כלום ומתנה נתן לו והחזיר לו מתנתו ובשעת הפדיון לאו מידי יהיב ליה דבשלמא כשנתן לו הפדיון מע"ש ועדיין הוא אצלו מצי למימר בני פדוי באותן ה' סלעים שנתתי לך אבל אם החזירם לו לא שייך למימר הכי וכן העיד מהר"ר ישראל ז"ל בשם רבינו שמשון ז"ל שמצא כן בספר אחד מהמחברים שימתינו עד למחר ושכן הוא המנהג. ואני בעניי אומר שאסור לעשות זולת זה שאם יפדה בע"ש אין בנו פדוי ואם יתן המעות בע"ש ויפדה בשבת מחזי כמקח וממכר. ואם יתן המעות בע"ש ויפדה ביום ראשון מה תיקן בנתינת המעות סוף סוף ביום ל"א הוא פודה אלא הנכון שיהיה הנתינה והפדיה והברכה כולם בזמן אחד ואין כאן חמוץ מצוה אלא תיקון מצוה ודברים ברורים הם לא היה ראוי להטריח הקולמוס עליהם אלא לפי שראיתי שנסתפקו בו אחרים ואני איני רואה ספק. והנלד"כ: