שו"ת רדב"ז/תנג
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנתן מעות לחבירו על מקח ועדיין לא משך אם יכול חבירו להוציא את המעות ואם חייב באחריותן:
תשובה אם מותר להוציאן הדבר ברור שהוא מותר דלהכי יהבינהו ניהליה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. ותו דצריך הוא לקבל מי שפרע וכיון שהוא מותר להשתמש בהם חייב באחריותן כההיא דהנותן מעות לשולחני מותרים ישתמש בהן ולפיכך חייב באחריותן אפילו באונסין כדין מלוה דהני זוזי כמלוה דמו. ואע"ג דתניא נתנה לספר או לכל בעלי אומניות לא מעל עד דמשך ובשלמא אם הספר אין יכול להוציא עד שימשוך היינו דלא מעל מי שנתנה לו אלא אי אמרת יכול להוציאה הספר אמאי לא מעל מי שנתנה לו לא קשיא דר' יוחנן [הוא] דקי"ל כוותיה דאמר דבר תורה מעות קונות מוקי לה בספר עכו"ם דלא קני אלא במשיכה ומשום הכי לא מעל מי שנתנה לו והא דפרכינן בפרק הזהב והא בעי למימשך תספורת לריש לקיש הוא דפרכינן אבל לר' יוחנן כיון דס"ל מעות קונות מדאורייתא ומדינא קיימים ברשותיה פשיטא דמעל מי שנתנה לו דדבר תורה מעות קונות. והיכא דאמר ליה טול את שלך לדעת הריא"ף ז"ל עדיין הוא חייב באונסין עד שיקבל עליו מי שפרע והיכא דקבל עליו מי שפרע ועדיין לא אמר לו טול את שלך עדיין הוא שומר חנם וחייב בפשיעה. ואם קבל עליו מי שפרע ואמר לו טול את שלך אפילו שומר חנם לא הוי ומיהו הנ"מ היכא דלא אפקינהו להנהו זוזי אבל אפקינהו ואמר ליה טול אחריני אכתי חייב באונסין אע"פ שכבר קבל מי שפרע וכן העלה הרשב"א ז"ל. אבל בתוספות כתבו דלעולם הני זוזי פקדון נינהו בידא דמוכר ולא מתחייב באונסין גמורין הילכך מכי אמר ליה תא שקול זוזך מיפטר כדין הנפקד הרוצה להוציא פקדון מתחת ידו והביאו ראיה מההיא דנתנה לספר דכתיבנא לעיל ולאו למימרא דהוי כנפקד לגמרי שהוא אסור לשלוח יד בפקדון אלא כמי שהפקידו אצלו מעות מותרין שמותר להשתמש בהם וחייב באחריותן ואם אמר טול את שלך נפטר אע"פ שעדיין לא קבל עליו מי שפרע ומיהו עדיין חייב בפשיעה עד שיקבל עליו מי שפרע ויאמר טול את שלך. ודעת הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות מכירה נוטה כדעת התוספות ועיין עלה ובמה שכתב מגיד משנה ואיברא דפשטא דסוגיא דפרק הזהב משמע כדברי התוספות. ותו דהוי כעין פשרה דמשום דלאפוקינהו יהבינהו ניהליה הוי עלייהו שומר וכיון דאמר ליה טול את שלך נסתלק שמירתו ומשום דאכתי לא קבל מי שפרע הוי כשומר חנם וחייב בפשיעה דמצי למימר מיהדר הוה מהדרנא ולא קבילנא מי שפרע. ומחלוקתם תלוי בהא דאמרינן בפרק הזהב אמר רב פפא אמר לי רבינא דאמר ליה ההוא מדרבנן וכו' דלדעת הגאונים אתי לאפלוגי אדינא דלישנא קמא ולדעת התוספות לא אתי לאפלוגי אלא לפרושי עובדא היכי הוה וכן נראה לי מלשון רש"י ז"ל דלפרושי עובדא אתי ומ"מ אין סברתינו מכרעת כנגד דברי הגאונים שדבריהם דברי קבלה. וגם הרמב"ן ז"ל תירץ ההיא דנתנה לספר להעמיד דברי הגאונים ז"ל הילכך אם חזר בו לוקח ואמר לו המוכר בא וטול את שלך ועדיין לא קבל מי שפרע ונאנסו המעות או נגנבו או שאבדו אם לא תפס הלוקח אין מוציאין מיד המוכר ואם תפס הלוקח אין מוציאין מידו כיון דאיכא רבוותא דמסייעי להאי ולהאי. וגם הרא"ש ז"ל הוא סובר כדעת התוספות אלא שהפליג על המדה וכתב שאין לו רשות להוציא המעות עד שימשוך חבירו ולא הסכימו עמו דלא גרע ממפקיד מעות מותרים שמותר להשתמש והאידנא כל העולם דינם כשולחני שרוב משא ומתן שלהם במעות וכן כתב ר"ת ז"ל: