שו"ת רדב"ז/תמח
שאלת ממני אודיעך דעתי בשני חתנים בבית אחת אי עדיף לברך לשניהם יחד ברכה אחת או לכל אחד ואחד עדיף טפי זה שלא בפני זה:
תשובה בריש כתובות תניא ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ומדקתני וחתנים בלשון רבים משמע להדיא דמברכין לשני חתנים יחד. וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אישות יש לו לאדם לישא נשים רבות ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה ע"כ. למדנו מדבריו ז"ל שאין השמחה בשעת הברכה אלא בשעת אכילה ושתיה. עוד למדנו דאפילו באדם א' לא אמרינן ברכות אין מערבין שמחה בשמחה וכ"ש בשני חתנים שכל אחד שמח לעצמו דפשיטא דמברכין לשניהם יחד וכן עשה הרא"ש ז"ל הלכה למעשה וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה וכן היה נוהג רבינו יחיאל ז"ל לעשות חופת יתום או יתומה עם אחד מבניו וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו רגילים לסמוך עליהם הילכך כיון ששני החתנים בבית אחת וכל אחד שמח לעצמו לא שייך בהא אין מערבין שמחה בשמחה דלא אמרינן הכי אלא כיעקב שנשא שתי נשים וכן הרגל ושמחת החופה שהכל לאדם אחד ולכך שייך בהו ערוב שמחה אבל ב' חופות שעושין שני אנשים עם שתי נשים לא שייך בהו ערוב שמחה ומכ"ש לענין הברכות וכיון שכן לא מפשינן בברכות כיון דאיפשר בברכה אחת ואע"ג דכתב הריט"בא ז"ל בריש כתובות וז"ל והא דאמרינן חתנים מן המנין נקט לשון רבים משום חתונות רבות הבאות זו אחר זו וכדאמרינן התם מאי בוגרות בוגרות דעלמא אבל אין לברך ברכה אחת לשני חתנים בבית אחת שאין לערב שמחה בשמחה וכן קבלתי מרבינו ז"ל ע"כ. ורבו זה הוא הרא"ה ז"ל לא הרשב"א ז"ל שהרי הוא כתב להפך מ"מ לא נניח סברת הראשונים והאחרונים מפני סברת רבו ותו דפשטא דלישנא דחתנים מן המנין לא משמע הכי. ומ"מ היכא דחתנים גופייהו מקפידים בהכי יש לסמוך על סברת הריטב"א ז"ל ורבו ז"ל. וכן כתוב ג"כ בהגהה במיימוני ומוציאין את האחד לבית אחר ומברכין וחוזרין ומברכין לזה וכן עשית אני מעשה לפי שהחתנים היו מקפידין אבל במקום דליכא קפידא מברכין ברכה א' והכי עדיף.
וגדולה מזו אני אומר דאפילו שאר הפוסקים מודים היכא דאיכא קפידא דגדול השלום שהרי לא אמרו אלא דלא שייך בכה"ג ערוב שמחה בשמחה ונהי דאין ראוי לאפושי בברכות מ"מ כיון דליכא ברכה לבטלה היכא דאיכא קפידא לא חיישין לאפושי בברכות כיון שאין כל אחד מהם רוצה בברכה בשותפות אין כאן אפושי בברכות ודוק ותשכח. והנראה לע"ד כתבתי: