שו"ת רדב"ז/תז
שאלת ממני אודיעך דעתי על המגו דאמרינן בכולי תלמודא באי זה דרך הוא דהא ברוב טענות הטעונין משכחת בהו מגו ואני צריך כלל על איזה מגו אסמוך:
תשובה דבר זה צריך ישוב גדול ובדיקה רבה בכל התלמוד ובדברי המפרשים ז"ל אבל אכתוב לך בקוצר אותם אשר הקיפה ידיעתי ומהם תדין השאר כי השכחה מצויה וכ"ש בזקנים.
- א' מגו במקום עדים לא אמרינן כגון שעדים מכחישים אותו בטענותו זו לא נאמין אותו במגו דאי הוה בעי אמר טענה אחרת שלא יכחישוהו.
- ב' מגו להכחיש את העד לא אמרינן דלא חציף איניש לאכחושי מגו לגרוע מטענתו לא אמרינן.
- ג' מגו במקום אנן סהדי לא אמרינן אע"ג דליכא סהדי ממש אלא שאנו משערין כפי אומדן הדעת שמה שטוען הוא שקר:
- ד' מגו במקום חזקה בעיא ולא איפשיטא והוי קולא לתובע וחומרא לנתבע.
- ה' מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן.
- ו' מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן.
- ז' מגו במקום העזה לא אמרינן:
- ח' מגו מטענה טובה לטענה רעה לא אמרינן.
- ט' מגו למפרע לא אמרינן כיון דהשתא לא מצי למימר טענה זו אעפ"י שבתחלה היה יכול לומר טענה זו לא אמרינן מגו למפרע.
- י' מגו בעדים לא אמרינן שאין זה יודע מה שבלב חברו לומר ומגו דאי בעו שתקי אמרינן.
- י"א מגו מטענה לטענ' לא אמרינן כיצד ראובן יש לו אצל שמעון מלוה בשטר ומלוה על פה ואותה שעל פה גדולה מאותה שבשטר ואמר שפרע המלוה שבשטר והודה במלוה על פה לא נאמר מגו דאי הוה בעי אמר איפכא פרעתי אותה שעל פה ואותה שבשטר עדיין הוא בידי יהיה נאמן לומר המלוה שבשטר פרעתי משום דמגו מטענה לטענה לא אמרינן עד שיהיה המגו באותה טענה עצמה.
- י"ב מגו אחר כדי דבור לא אמרינן אבל מגו שהוא לפרש דבריו אפילו לאחר זמן אמרינן שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה הוא אסרה והוא שרי לה.
- י"ג מגו דאי אמר טענה דמשוי נפשיה רשיעא לא אמרינן מגו דאי בעי אמר טענה דבעי לאשתבועי עלה לא אמרינן ואלו השתים הם בכלל מטענה טובה לטענה רעה וכן מגו מטענה דלא שכיח. חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן.
- י"ד מגו מענין לענין לא אמרינן כגון עני שיש לו שדה ולקט את הפיאה ואמר לפלוני עני נותנה לעני ראשון ולא אמרינן מגו דזכי לנפשיה בפיאה של אחרים זכי בפיאה דידיה לצורך פלוני עני. והירושלמי חולק בזה ואומר דזכה פלוני בהאי מגו.
הנל"ד כתבתי: