שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ולא ילדה ועדיין לא שהתה עשר שנים ורוצה לינשא ולא רצתה ליתן לו רשות עד שכתב לה ק' זהב תוספת וכתב לה בהם שטר בביטול כל מודעי ובפסול עדי המודעות וקודם שכתב לה מוסר מודעא אפילו על פיסול העדים ונשא אשה ועתה רוצה לגרש הראשונה ורוצה ליפטר מהמאה זהב מכח המודעא. יורה המורה הדין עם מי:

תשובה חייב ראובן לפרוע המאה זהב אם רוצה לגרש את אשתו מכמה טעמי חדא שהרי בתשובה אחרת כתבתי כי לדעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל ורוב הפוסקים אם פסל עדי המודעא לבסוף הרי המודעא בטלה ואפילו הר"ן ז"ל שהקשה על דברי הרשב"א ז"ל כתב בפרק השולח בגיטין שיש לסמוך על מה שתקן הרמב"ם ז"ל ופסל עידי המודעא עדיף מכל מה שאיפשר לתקן ועיין באותה תשובה ושם העליתי שאם הוא לאוקומי ממונא ראוי לדיין שיעשה פשרה והטעם משום דמצי למימר קים לי כפלוני:

והר"ן ז"ל בעצמו כתב בפרק חזקת הבתים שאם כתב במודעא אעפ"י שאפסול עידי המודעא שהמכר בטל והמודעא קיימת ואין לו תקנה עד כאן. ואפילו אם תרצה לומר דפליגן אהדדי לא ידעינן אי זו אמר בתחלה וכ"ש אם תאמר דלא פליגן דחדא במכר וחדא בגירושין מ"מ האי מצי למימר תביא ראיה שאין זו סברת הר"ן וטול ואע"פ שאני סובר דלא מצי למימר קים לי כפלוני היכא דהוא יחיד כנגד המרובים וכ"ש בנ"ד דאתריה דמר הוא מ"מ איפשר שבעל הדין ימצא פוסקים אחרים שיסברו כדעת הר"ן ז"ל ומצי למימר קים לי כהנך ולא מציתו לאפוקי מיניה איכא טעמי אחריני בנ"ד ולכ"ע הדין עמה שהרי אין זה כשאר מודעא דעלמא דהא אי לאו דכתב לה מאה זהב לא היתה נותנת לו רשות לישא אשה וכיון שמסר מודעה נמצא התנאי בטל וצריך לגרש את אשתו השניה ועבר על שבועתו למפרע. ותו דלא משכחת הכא אונסא כלל ולא ידענא איך כתבו העדים ידענא באונסיה דהיא לא אנסה אותו לכתוב לה אלא הוא רצה לכתוב לה כדי שתתן לו רשות לישא אשה. ושאלתי את פי אחד מן העדים איך ידעת באונסיה ואמר שפעם אחרת נתנה לו רשות לישא אותה וחזרה בה אמרתי לו אין זה אונס דהוה להו להודיע לב"ד שנתנה לו רשות דמחילת תנאי כתובה לא היה צריך קנין ואין כאן אונס הילכך גובה האשה כל כתובתה ומתנתה אם רוצה לגרשה:

הנל"ד כתבתי: