שו"ת רדב"ז/שסח
שאלת ממני על קיום שטר דלא חתים עליה אלא רב העיר אי סגי בהכי או לא:
תשובה כתב מה"רר ישראל ז"ל דמנהג פשוט הוא לתופסי ישיבה שחותמין ביחיד לקיים שטרות ואיפשר דבכה"ג נימא מנהג מבטל הלכה בדבר שבממון עכ"ל. ואני אומר כי מנהג זה לא נתפשט בארצות הללו הילכך הדרינן לדין התלמוד דבעינן תלתא בקיום שטרות ואם נתקיים השטר במקום שנהגו כך ומוציא אותו במקום שלא נהגו ובעל דין מערער עליו צריך לקיימו בג' כדינא דתלמודא שהרי בעל דין אומר לא צייתנא אלא למנהג מקומי ואם שניהם ממקום שנהגו בכך והוציאו במקום אחר בזה יש לומר דהולכים אחר מנהגם אלא שלבי נוקפי שזה מנהג בטעות ולא הוקבע על פי ותיקין ואיפשר דסמכינן דכיון דקי"ל דאם הוא מומחה לרבים דן אפי' יחידי קיום שטרות נמי מעשה ב"ד הוא וסגי בחד מומחה וכ"ש הוא דקיום שערות דרבנן (לנו) ולא היא דמי גדול מרבנן אשי ואמרינן בפ"ב דכתובות דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי וכתב עלה רש"י ז"ל וי"מ ואמר לנא רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא לי דאי רב אשי חד מנהון מאי ואמר לנא דכתבי ביה ע"כ ומדלא דחי האי פירושא דאי רב אשי היה אחד מן המקיימים מה היה צריך לאחריני הא איהו ראש גולה הוא אלא ודאי בחד לא סגי אע"ג דיכול לדון דכיון שהוא מומחה לרבים הוי כאלו קבלוהו עליהם והכי איתא בירושלמי כיון דחזא ליה דן יחידי ואתו קמיה הרי קבלוהו אבל לגבי קיום שטרות הרי הבעל דין עומד ומערער. ומ"מ אם באו התובע והנתבע לפני הרב לקיים את השטר ונתקיים לפניו ולא ערער מסתברא לי דהוי קיום ושוב לא יכול לערער שהרי קבלו דלא עדיף מכל דיני ממונות וקרוב אצלי שמכאן נמשך המנהג. וראוי לבטלו דנפיק מיניה חורבא שיבואו לסמוך עליו אפי' באיסורי וכבר ידעת כי אין מנהג לבטל האיסור. הנל"ד כתבתי: