שו"ת רדב"ז/שסו
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שגירש את אשתו ונפל ביניהם מחלוקת על מקצת בגדים שלבשה אותם דקי"ל אין שמין מה שעליה והוא אומר של שבת הם והיא אומרת של חול הם על מי להביא ראיה ואי זו הוא הראיה:
תשובה דע כי בעיקר הדין יש ג' סברות יש מי שאומר דגרושה נמי שמין מה שעליה והיא סברת ר"י הלוי ז"ל ובעל שטתו. וי"א כי הגרושה אין שמין מה שעליה ואפי' בגדי שבת והיא סברת הריא"ף לדעת הרא"ש ז"ל ובעל שטתו. וי"א בגדי חול אין שמין ובגדי שבת וי"ט שמין לה והיא סברת הרמב"ם ז"ל כפי עדות הרשב"א ז"ל ובעל שטתו וכבר הארכתי בתשובה אחרת והעלתי דמנקט מלתא מציעתא עדיף והיא שטת הרמב"ם ז"ל ותו דאתריה דמר הוא הילכך כיון שנחלקו בדבר עליה להביא ראיה לפי שהיא מוציאה מן הבעל ומ"מ אם הביאה נשים שראו אותה לובשת בגדים אלו בחול סגי בה כי אע"ג דאין עדות לאשה והטעם שאין רגילות האנשים להסתכל בבגדי הנשים וראיה לדבר מהא דאמרינן ג' נאמנים על הבכור חיה לאלתר וכו' הא לך דבדבר שהאשה רגילה לידע ולא האיש נאמנת אפי' לאפוקי ממונא דהא בכור נוטל פי שנים בעדות החיה הכא נמי לא שנא: ואע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות נזיקין וז"ל אין הנזקין משתלמין אלא בעדות ברורה שלא תאמר הואיל ואין מצויין וכו' וכן אם יעידו קטנים או נשים וכו' יש לתרץ דאי נהמנינהו להני לא שבקת חיי לכל בריה דכל גזלן ישכיר עבדים או פסולי עדים להעיד לו שבהמת חבירו הזיקה אותו במאה מנה וכן בכל יום אבל דברים שהם אקראי בעלמא כנ"ד לא חיישינן כן תירץ הר"ר ישראל ז"ל בסימן שנ"ג על דין כיוצא בזה שבא לפניו וכן העיד על אחד מן הגדולים:
ואני מתרץ עוד דבשלמא התם נמי דרגילות להמצא בארוות הסוסים וברפתות הבקר עבדים ורועים מ"מ אינו מן הנמנע שלא ימצאו כשרים לעדות ומשום הכי העמידו אותו על דין תורה אבל בנ"ד לעולם ימצא איש מעיד על זה שנמצא מעיד על עצמו דעבר אדרבנן שאסרו להסתכל בבגדי אשה אפילו כשאינה עליה וכ"ש בזמן שהם עליה וכיון שלא ימצא מי שיעיד על זה ראוי להכשיר עדות נשים. ותו דפסק האשר"י בשם הריא"ף ז"ל דאפי' בגדי שבת אין שמין לה ואיכא נשים דמסייעי לה ראוי לסמוך עליהן וכתבו בשם מהר"ם ז"ל דמבררים מנהג המסים וארנוניות על פי עד מפי עד או על פי פסולי עדות משום דבלאו הכי כלם פסולין לעדות ומאן ידע במלתיה אלא בני מתא הכא נמי מאן ידע במלבוש הנשים אלא הנשים. הנל"ד כתבתי: