שו"ת רדב"ז/שכה

שאל החכם כה"ר נתן הסופר יצ"ו בראובן שיש לו חוב על שמעון בשטר ורוצה למכרו ללוי וחושש לוי שמא ימחול דקי"ל המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ושמעון אינו בעיר שיכתוב לו שטר על שמו או אינו רוצה והוא חושש שלא ימצא אח"כ נכסים לראובן לגבות ממנו. וגם להשביעו שלא ימחול אינו סומך על שבועתו כי שמא ירצה למחול אפילו שיהיה עבריין מה תקנה יעשה:

תשובה יודה ראובן שהחוב שיש לו על שמעון שכתוב בשטר בזמן פלוני ועדיו פלוני ופלוני אינו שלו אלא המעות של לוי הם והוא לא היה אלא שליח בדבר אעפ"י שנכתב על שמו ואע"פ שיחזור וימחול אין מחילתו כלום דאין אדם מוחל דבר שאינו שלו הרי שכבר הודה שהם של לוי והודאת בעל דין כמאה עדים וכותבין שטר בזה ולוקח לוי שני השטרות שטר החוב ושטר ההודאה. וראיה לדין זה מההוא עובדא דרבא ואיסור גיורא דנפק אודיתא מבי איסור גיורא ואקפד רבא וקני רב מרי בר רחל להנהו זוזי דהוי בי רבא בהאי אודיתא הכא נמי קנה לוי המעות אשר ביד שמעון בהאי הודאה ותו לא מצי מחיל ושמעון נמי לא מצי למימר ליה לאו בעל דברים דידי את:

וא"ת הא איכא למיחש שמא יחזור ראובן ויתבע משמעון והוא לא ידע שהודה שהמעו' הם של לוי ויאמר שאבד שטרו וקי"ל כותבין שובר ונמצא מפסיד. הא לא קשיא ולטעמיך לדידן דקי"ל אותיות נקנות בכתיבה ומסירה וניחוש שמא יחזור ויתבע שמעון על פה ויאמר אבד שטרי ואכתוב לך שובר אלא מאי אית לך למימר דלא חיישינן להכי כיון דאין השטר בידו יחקור בדבר עד שלא יפרע וקלא אית לה למלתא וסהדי מפקי לה לקלא הכא נמי סהדי מפקי לקלא וליכא למיחש למידי: ולא מצי שמעון לומר אלו הייתי יודע שהמעות הם של לוי לא הייתי לוה אותם חדא דעבד לוה לאיש מלוה. ותו דא"ל אי לא ניחא לך תפרע מיד ותסתלק:

ומ"מ אם פרע שמעון מקצת החוב לראובן בעדים ונשאר השטר כולו ביד ראובן והלך והודה שכל אותו החוב הוא של לוי אין לוי יכול לגבות משמעון אלא מה שנשאר בשטר ולא מצי למימר כל החוב היה שלי ואם נתת דבר לראובן לך ותבענו דמצי שמעון למימר ממי שלויתי פרעתי כי בזמן שפרעתי עדיין היה השטר בידו ולא הודה עדיין שהחוב שלך והוצרכתי לכתוב לך זה אעפ"י שהוא פשוט לפי שראיתי העכו"ם דנין כך ואתה אל תטעה. ואם פרע לו בינו לבין עצמו אע"פ שמודה לו ראובן שקבל חיישינן שמא עושין קנוניא על מעותיו של לוי וגובה לוי שטרו משלם כיון שהודה לו שהחוב הוא שלו מה שאין כן במוכר את שטרו דמגו דאי הוה מחיל הויא מחילה נאמן לומר קבלתי מהחוב כך וכך וגובה משמעון מה שנשאר בשטר וחוזר על ראובן המוכר את השטר במה שהודה שקבל משמעון.

וא"ת דעובדא דאיסור גיורא ורבא היו המעות פקדון ביד רבא ומשום הכי מצי לאקנויינהו בהודאה: אבל בנ"ד שהמעות מלוה דילמא לא קנה על ידי הודאה: כבר העלה הרמ"ה ז"ל דאפילו במלוה מועיל הודאה וכן משמע בשטרי מקח וממכר לרבינו האי ז"ל בשער ל"ו דאודיתא מהניא במלוה עיין במרדכי פ' מי שמת ומסתברא לי דאם אמר מעיקרא שלי היו ועתה אני מודה בפניהם שהם של פלוני דלא מהני הודאה זו אלא לפקדון אבל אם מודה שבשעה שהלוה המעות היו של פלוני והוא לא היה אלא שליח לבד בזה הדבר ברור דהודאתו הודאה ובהכי מיתרצא שפיר מה שמקשה אם איתא דאודיתא במלוה אמאי לא קאמר הואיל ואיתיה בהודאה משום דבבריא לא מהניא הודאה אלא היכא דמודה שאותן המעות שהלויתי היו של פלוני קודם שהלויתים אבל אם אמר בשעה שהלויתים היו שלי ועכשיו אני מודה בפניכם שהם שלו לא קנה דלא הוה מצי מקני ליה בשום ענין משהלוה אותם לו ולהכי קאמר שפיר ש"מ שאמר הלויתי לפלוני מה שאין כן בבריא דהלויתי משמע שהיתה מתחלה שלו אבל בפקדון אף על גב דבשעה שהפקיד היה שלו יכול להודות לאחר זמן ולומר אני מודה שהם של פלוני עכשיו אעפ"י שאותו פלוני אינו יודע דבר חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר:

נמצאת למד שאם אמר בשעה שהלויתי אותם היו של פלוני אע"ג דהלוה אותם בסתם או שאמר בהדיא שלי הם יכול לחזור ולומר של פלוני היו ואם אמר בשעה שהלויתי שלי היו ועתה אני מודה שהם של פלוני אם הוא בריא במלוה לא קנה ואם הם פקדון קנה ואם הוא ש"מ בכל גוונא קנה ושוב אין יכול למחול ולא לחזור בו והנל"ד כתבתי: