שו"ת רדב"ז/שיג
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהפקיד ביד שמעון בגדים ודברים כבדים וצריכין לנער אותם ושמעון זקן וחכם ואינה לפי כבודו שאין דרכו לנער בשלו אם חייב לנער הוא בעצמו או לשכור פועלים ושכירותם על מי על המפקיד או על הנפקד ואם לא נער אותם ונפסד חייב שמעון לשלם או פטור וראובן אינו במדינה:
תשובה דברים פשוטים אני רואה דתניא והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד כהן והוא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת משמע מינה דלהתעלם יש לו רשות כיון שאינה לפי כבודו אבל אם לא נתעלם אלא שלקח את האבידה נתחייב להחזירה לבעלה ואם פשע בה לאחר שבאת לידו חייב לשלם דהא אמרינן בגמ' מציעא פרק אלו מציאות אם הכישה במקל נתחייב להטפל בה ולהחזירה אעפ"י שאינה לפי כבודו שהרי התחיל במצוה ואמרינן בפרק הכונס צאן לדיר לעולם הוא חייב להטפל עד שיחזירנה לרשות בעליה למקום המשתמר אבל אם החזירה למקום שאינה משתמרת כגון גינה וחורבה ואבדה משם חייב באחריותה וכן כתבו כל הפוסקים ובנ"ד נמי כיון שקבל עליו שמירת הפקדון חייב לנער הבגדים ולתקנן כדי שלא יפסדו משום השבת אבידה לבעלים ואם לא עשה כן ונפסדו אין לך פשיעה גדולה מזו ואם אינה לפי כבודו לא היה לו לקבל שמירת הפקדון וחייב הוא לתקן הפקדון ע"י עצמו או ע"י מי שעושה מלאכתו או לשכור פועלים שיעשו:
ולענין השכירות הפועלים מסתברא לי דחייב בעל הפקדון לפרוע דכיון דידע ששמעון זקן ואינה לפי כבודו ואין דרכו לעשות בשלו כיוצא במלאכה זו ע"מ כן הפקיד אצלו שישכור פועלים לנערה ולתקנה כי לא קבל עליו שמעון אלא לשמור כדין שומר חנם לא להוציא הוצאות משלו כיון שהדבר ידוע שאין דרכו לעשות כן בשלו: הא למדת שאם היה שמעון איניש דעלמא שהמלאכה לפי כבודו ולא רצה לטרוח אלא לשכור מי שיטרח פטור ראובן מלשלם שכירות הפועלים כיון שלא פי' לו על דעת כן הפקיד אצלו שיטרח בעצמו כאשר רגיל לעשות בשלו כדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון והכי איתא בהדיא בגמרא בהלכות ובפוסקים ואין חילוק ביניהם אלא דשומר אבידה הוי כשומר שכר משום פרוטה דרב יוסף ושומר הפקדון לא מפטר מפרוטה דעני טעמא דמלתא דשומר אבידה עוסק במצוה והעוסק במצוה פטור מן המצוה בשעה שעוסק בה לנערה ולשוטחה ואי קאי עני אבבא בהאי שעתא פטור מלמיתב ליה פרוטה ומשום האי הנאה משוי ליה ר' יוסף שומר שכר אבל שומר הפקדון לאו מצוה עבד ובשעה שהוא עוסק בה לאו עוסק במצוה הוא דנהי דחייב לנערה משום השבת אבידה אבל לאו מצוה היא ליפטר מפרוטה דעני בשבילה ולפיכך לא הוי ש"ש ופטור מגניבה ואבדה וחייב בפשיעה הילכך אם פשע ולא נער אותה בזמן שהוא צריך לזה אין לך פשיעה גדולה מזו וחייב לשלם:
והנלע"ד כתבתי: