שו"ת רדב"ז/שיא
שאלת ממני אודיעך דעתי על מה סמכו שימות המת בחצי היום ואין קוברין אותו עד חצי הלילה ואמרו קצת משכילים כי דבר זה אסור משום דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא ואמרינן כל המלין את מתו עובר בלאו זה ואם הלינו לכבודו מותר וא"כ היכא דאיכא משום כבוד המת ניחא אבל היכא דליכא כבוד המת על מה סמכו:
תשובה דע כי כל לינה האמורה בתורה אינה אלא כל הלילה דכתיב לא אלין פעולת שכיר אתך עד בקר וקרא איירי בשכיר יום דגובה כל הלילה עד הבקר ואם פרע בחצי הלילה או בשני שלישי הלילה אינו עובר עד הבקר. וקרא דביומו תתן שכרו איירי בשכיר לילה שגובה כל היום ואין עובר עד שיבוא השמש. וכתיב נמי ולא ילין חלב חגי עד בקר משמע דלא הוי לינה עד שיעלה עמוד השחר. והכי איתא בזבחים פ"ב לגבי מי כיור שנפסלין בלינה ואמרינן התם דלא נפסלו עד עמוד השחר ואם היה צריך לקדש ידיו ורגליו בלילה היה מקדש ממנו ואח"כ משקעו בבור ומעלהו לצורך קדוש תמיד של שחר. ותניא בפרק המקבל ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שהוא עד בקר ומה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא בקר ראשון בלבד מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהה. הרי לך בהדיא דסתם לינה הוי עד הבקר וכן כתבו בהדיא המפרשים שאין לינה קרויה אלא עד הבקר דכתיב לא ילין לבקר וכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא עד כאן: הילכך קרא דלא תלין נבלתו על העץ נמי אינו עובר בלאו עד שילינהו כל הלילה עד הבקר ומ"מ מצות עשה לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פטור מהלכות סנהדרין ומנה אותה בכלל מצות עשה. הילכך המלין את מתו כל הלילה עובר בלאו זה אם אינו לכבודו אבל מקצת הלילה אינו עובר וזה ברור:
וא"ת נהי דלא עבר אלאו מ"מ ביטל מצות עשה דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא וכי היכי דלענין הלאו שוין הרוגי ב"ד למלין את מתו אימא לענין העשה נמי יהיו שוין ויהיה בכלל כי קבור תקברנו ביום ההוא וא"כ הדרן שאלתך למקומה אמאי אינם נזהרין לקיים עשה דקבור תקברנו ביום ההוא. הא לא קשיא דדוקא לגבי הרוגי ב"ד איכא לאו ועשה אבל גבי מלין את מתו אין שם אלא לאו לבד וכן תמצא שלא הזכירו בתלמוד ולא הפוסקים אלא כל המלין את מתו עובר בלאו והיה להם לומר ומצות עשה לקוברו ביום המיתה. וטעמא דמלתא דבשלמא הרוגי ב"ד היו דנין אותם בבקר ויש שהות ביום לקוברם ואע"ג דלכתחילה היו משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יתרשלו כל היום כדתניא בברייתא מ"מ בעוד היום היו קוברין אותו דודאי לא היו עוברים על עשה דקבור תקברנו ביום ההוא:
אבל במיתה איפשר שימות סמוך לשקיעת החמה ואי איפשר לקיים בו כי קבור תקברנו ביום ההוא ואע"ג דאיפשר שימות סמוך לעמוד השחר ואין מתקיים בו לא תלין הא לא קשיא שמתקיים בו לא תלין בלילה של מחר אבל ביום ההוא אינו מתקיים ומשום הכי בהרוגי ב"ד משכחת ליה לאו ועשה בכולהו אבל במתים דעלמא משכחת ליה לאו בכולהו ולא משכחת עשה בכולהו ומשום הכי אין עשה באחד מהם אפילו בהנך דשייך ומזה הטעם לא הזכירו בו עשה כלל ודוק:
ובר מן דין במנהג שלנו ליכא קושיא כלל דכל עכובא הוי לכבודו שהרי ביום העכו"ם מבזים ומקללים וקצתם רוגמים באבנים: וכן בתחלת הלילה שעדיין כל החנויות פתוחות עד שליש הלילה ונמצא כל עכבתם הוי לכבודו של מת דאי לא תימא הכי נהי דליכא לא לאו ולא עשה מ"מ הא קי"ל אין משהין את המת אלא מדחין מטתו מיד וכל המדחה מטתו הרי זה משובח ועל אביו ועל אמו הרי זה מגונה אלא כל השהייה שעושין למת במצרים הכל הוא לכבודו ומותר אפילו להלינו ונמצא מנהגם שריר וקיים. הנל"ד כתבתי: