שו"ת רדב"ז/שא
שאלה מי שהיה עשיר ונשבע שלא ילך בסחורה למקום פלוני ונתענה אם פותחין לו בעניות אי הוי נולד או לא:
תשובה ראיתי בשם הראב"ד ז"ל דפותחין בעניות ולא הוי נולד לפי שהעניות מצויה והכי איתא בירושלמי בהדיא וכ"ש בזמנים האלו שהריוח בלתי מצוי והפרנס' בדוחק ובני אדם הולכים ודלים שפותחין לו ומתירין לו שבועתו אבל אם היתה שבועתו על דעת רבים אין מתירין לו אלא לדבר מצוה וללכת להרויח אינה מצוה שיתירו בשבילה נדר שהודר על דעת רבים וכ"ש לדעת האומרים דלאו בכל מצוה מתירין נדר שהודר על דעת רבים אלא כי הך מקרי דרדקי:
ולענין ד' מיני נדרים השנויים במשנה שהם נדרי הבאי נדרי זירוזין נדרי שגגות ונדרי אונסין אפי' נדר אותם על דעת רבים אין צריכין התרה כלל שכך אמרו נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה אבל אלו השנויים במצוה אינם צריכין התרה וברור הוא. ואע"ג דכתב ר"ת דלא נקרא יוצא לדבר הרשות אלא כשיוצא לטייל אבל אם יוצא להרויח לא נקרא דבר הרשות. לא קשיא דר"ת גופיה היא דלמד שאין מתירין נדר שהודר ע"ד רבים במקום מצוה אלא כי הך דמקרי דרדקי. ואפי' לדעת שאר הפוסקים דמשום מצוה אחרת נמי מתירים ויסברו ג"כ שמי שיוצא להרויח לא נקרא דבר הרשות מ"מ לא נקרא מצוה ממש להתיר בשבילה נדר שהודר על דעת רבים אלא לענין שמותר לצאת חוצה לארץ או להפליג בים ע"ש וכיוצא בזה שלא נקרא זה דבר של רשות ורבים חלקו על ר"ת בזה והנראה לעניות דעתי כתבתי: