שו"ת רדב"ז/רלז
שאלת ממני אודיעך דעתי בב"ה שאין שם אלא כהן א' והוא ש"צ אם יעקור רגליו ויעלה לדוכן או אם יעמוד במקומו לפני התיבה ויברך:
תשובה צריך לעלות לדוכן אלא שעוקר רגליו מעט בעבודה וישלים ברכת העבודה ועולה וכן כתבו הפוסקים: וכתוב בהגהה ועומד אחר תחתיו להקרותו ולומר שים שלום וצריך שזה שעמד שיכוין לבו לכל התפלה עם ש"צ ולא שח בשעה שהיה ש"צ מתפלל ע"כ. ואני ק"ל וכי עלייה לדוכן מעכב ברכת כהנים והלא בכל מקום שיהיה יכול לברך ובתנאי שיהיו כל העם לפניו משום דעם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה והלא מוטב הוא שלא יעקור את רגליו ויעמוד במקומו ויברך והעם יחזרו כולם לפניו. ותו ק"ל שאם הוא עולה לדוכן והעומד תחתיו משלים התפלה מאי האי דאמר ואם היה הבטחתו שהוא נושא כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ומה נשאר להתפלל ואם בעי למימר על שאר סדרא דיומא הוה ליה למימר חוזר לסדר. ומתוך כך אני אומר דהאי דקתני חוזר לתפלתו היינו לשים שלום וכך הם דברי רש"י ז"ל בפרק אין עומדין והכי מסתברא דאי העומד תחתיו אומר שים שלום מאי אם היה הבטחתו שחוזר מה הבטחה היא זו היש מי שלא יוכל לכוין להתחיל בסדרא דיומא אחר שישלים אותו שעמד תחתיו התפלה אלא ודאי הכהן בעצמו משלים תפלתו. ואכתי לא ידענא אם עומד במקומו ומשלים או חוזר לפני התיבה ובשלמא בתחלה כדי שיעלה לדוכן ויהיו אחוריו כלפי ההיכל לקיים מציץ מן החרכים וכל העם לפניו התירו שיעקור רגליו ויעלה אבל לבסוף למה לא ישלים תפלתו לשם בדוכן ולא יעקור רגליו פעם שנייה. ותו דאם יחזור למקומו איכא הפסקה בין ברכה לחבירתה. הילכך הנכון לפי שיטה זו שיעמוד הכהן לפני ההיכל וישלים תפלתו ואם הוא מקום גבוה שאינו ראוי לתפלה דאמרינן לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל ירד מן הדוכן ושם ישלים תפלתו. אבל יותר נכון שיעמוד הכהן במקומו לפני התיבה ויחזרו כל העם לפניו כדי שיהיו בכלל הברכה שאין העלייה לדוכן מעכבת כלל דאי לא תימא הכי אם יתפללו במקום שאין שם היכל ולא דוכן יהיו הכהנים פטורים מברכת כהנים אלא ודאי אין הדוכן מעכב ומוטב שלא יפסוק תפלתו. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב מתני' כצורתה ולא כתב ועולה לדוכן כמו שכתבו בעלי הסברא האחרת. וראיתי מי שכתב כי ש"ץ חוזר למקומו ואומר שים שלום וכו' ואין אני אומר כן אלא עומד במקומו ומשלים דשתי הפסקות למה וכדכתיבנא וכיון שהמקרא אינו משלים התפלה יכול להקרות אע"פ שלא כיוון התפלה עם ש"ץ ואפילו שח בנתים וכן נוהגין בזמן שש"ץ כהן אחר מקרא אותם אע"פ שלא כיוון. עוד כתב כי בעל ההגהה מיירי בכהן שלא היה הבטחתו שיחזור לתפלתו אז צריך העומד תחתיו להשלים שים שלום וכאשר דחק אותו המשנה דמשמע מינה שאם לא היתה הבטחתו אינו רשאי כלל. תירץ דלא נחית תנא דמתני' לתקנתא ע"י שיסיים אחר התפלה אלא במסיים הוא עצמו אבל אה"נ שאם המקרא כיוון מתחלת התפלה שפיר דמי וזה אינו נכון כלל דתנא דמתני' תנא סתמא רשאי מכלל שאם אין הבטחתו שחוזר לתפלתו אינו רשאי אלא דעת בעל ההגהה שיעמוד הכהן במקומו עד שיגמר התפלה למעט בהפסקות ולפיכך העומד תחתיו אומר שים שלום ומשום כך צריך לכוין. וא"ת מי דחק לבעל ההגהה לומר כן יפרש שהכהן בעצמו יעמוד במקומו וישלים התפלה והמקרא לא צריך שהיה מכוין עם ש"ץ. וי"ל דס"ל שצריך שתהיה כל התפלה במקום אחד ולא בשני מקומות דבשלמא ברכת כהנים צריך לעלות לדוכן לפי שיטתו אבל התפלה צריך כולה במקום אחד. וא"ת כיון דהכהן הוא שאומר שים שלום ולא אותו שעמד תחתיו למה צריך לכוין בכל התפלה שכן משמע מדברי הטור שהכהן משלים שים שלום ואפ"ה כתב שצריך המקרא לכוין מתחלת התפלה וליכא למימר שברכת כהנים הוא מכלל התפלה דהא קי"ל כהן שנכנס לב"ה בין שהתפלל או שלא התפלל עולה לדוכן ומברך. ויש לתרץ בדוחק דכיון שהכהן הוא המתפלל וזה עומד במקומו להקרותו הוו כאלו הוא בעצמו התחיל התפלה ולפיכך צריך לכוין מתחלה ועד סוף:
אבל הנכון שכל מי שסובר שצריך המקרא לכוין מתחלת התפלה סובר שצריך להשלים הוא בעצמו שים שלום והכהן עומד במקומו בדוכן עד שישלים שים שלום וכל מי שסובר שהכהן אומר שים שלום אין המקרא צריך לכוין לתפלה דמקרי בעלמא הוא ולא מתפלל. ולפי שיטתנו ניחא טפי דהאי חוזר לתפלתו היינו לשים שלום אבל לעולם במקומו עומד לפני התיבה ומברך את העם ואם אי אפשר שיעמדו כל העם לפניו מודה אני שיעקור רגליו מעט בעבודה ועולה לדוכן כדי שיהיו כל העם לפניו ועומד אחר ומקרא אותו ברכת כהנים ומשלים הכהן בעצמו שים שלום והוא במקומו לפני ההיכל ואחר כך בא לו לפני התיבה:
וקרוב אני לומר שאפילו אותם שכתבו שעוקר רגליו ועולה לדוכן בכה"ג הוא שאין העם יכולים לעמוד כולם לפניו בשעת הברכה אבל אם כל העם לפניו כ"ע מודו דעומד במקומו לפני התיבה ומברך: