שו"ת רדב"ז/רא
שאלת ממני ראובן יש לו בית כאן והוא במקום אחר וכתב לשמעון הרשאה להיות פקיד על הבית ובכלל ההרשאה כתוב שהוא נותן הבית ללוי אחר מיתה ולוי אומר כיון שיש לו זכות באותו שטר של הצוואה שרוצה להעתיקו שאם ימות ראובן שיזכה בבית כאשר כתוב בשטר ההרשאה ושמעון אומר לא אמר לי ראובן שאתן לך העתק השטר ושמא לא רצה שתזכה במתנה אלא כשיגיע שטר לידך וכל עוד שלא הגיע השטר לידך יוכל לחזור בו ואם אתן לך העתק השטר אני עובר על דעת המרשה יורה המורה הדין עם מי:
תשובה דבר ברור הוא שאין מקבל המתנה זוכה אלא כדרך שזוכה הקונה בחזקה או שיגיע שטר המתנה ליד המקבל. וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכייה ומתנה ואם זכה ראובן בשטר המתנה ללוי על יד שמעון וכגון שאמר זכה בשטר מתנה זו ללוי זכה לוי אע"פ שלא הגיע שטר המתנה ליד לוי דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו:
וכתב' הרמב"ם ז"ל פ"ד וכיון שזכה במתנ' מעתיקין לו את השטר ונותנין לו וכשימות ראובן יזכה לוי כדין כל מתנות שהם מהיום ולאחר מיתה וכל זה ברור הוא. ומה שיש לעיין הוא כיון שהיא מתנת בריא ובקנין אי בעינן שיגיע שטר המתנה לידו או לא:
ודבר זה מחלוקת בין הראשונים דאיכא מ"ד דמתנת בריא שיש בה קנין מהיום או מתנת ש"מ במקצת שיש בה קנין זכה המקבל אע"ג דלא מטא שטרא לידיה דמשעת קנין שעבד נפשיה כיון שנטל קנין סתם ולא פירש אם לא אחזור בי וכן דעת רש"י וקצת מפרשים ז"ל. אבל הריא"ף ור"ח וקצת מפרשים ז"ל אומרים דלא זכה עד שיגיע השטר לידו או שיזכה לו על ידי אחר. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל והכי משמע פשטא דמתניתין דפרק יש נוחלין מי שמת ונמצאת דייתיקי. קשורה לו על ירכו וכו' וכן האי דמצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנות ושוברין הילכך אין מעתיקין לו את השטר כי שמא כיון שלא נתן השטר למקבל המתנה ולא זכה לו ע"י אחר רוצה לחזור בו וליתנה לאחר ונמצא שטרו של זה קודם. וכבר ידעת שכל דבר שהוא מחלוקת פוסקים אין בידינו כח להוציא מיד המוחזק וכ"ש כנגד דעת ר"ח והריא"ף והרמב"ם ז"ל שעליהם נהגו לסמוך בכל הגלילות הללו. ואפילו אם יאמר ראובן שיעתיקו לו השטר ויתנו ללוי אין נותנים לו דחיישינן שמא כתבה להאי מעיקרא ואימליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא הדר ביה וסבר מהדר לא מצינא למידי דרבי אימא להו להאי יהבתה דאי מפיק האי כתביה דקדים זכי וניזיל ונפליג בהדיה דמהאי טעמא אמרינן דאם מצא שטרי מתנות בריא אעפ"י ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אנא אומרים ליה אי קושטא קאמרת זיל את כתוב ליה להאי שטרא אחרינא דאי יהבתה את לאיניש אחרינא לית ליה פסידא דכי נפקן תרתי קמייתא זכיא וכ"ש אם ירצה שמעון המורשה להעתיק השטר וליתנו ללוי אין שומעין לו. ואם יאמר שמעון שראובן אמר לו בשעה שמסר לו את שטר ההרשאה שיעתיק אותו ויתן ההעתק ללוי ואני אחרתי עד עתה שומעין לו ויעשה השליש מה שהושלש בידו כיון שאין ראובן לפנינו לשמא ירצה לעשות קינוניא לא חיישינן דאי לא תימא הכי מי שזכה במתנה בשטר ע"י אחר לא יתן השטר למקבל המתנה שמא ירצה הנותן לעשות קנוניא אלא ודאי להכי לא חיישינן וא"ת א"כ דחיישינן לקנוניא כל שטר מתנה שלא הגיע ליד מקבל ביום כתיבתו לא יהיה כשר דניחוש שמא נתנה לאחר ביני ביני ועתה נותן השטר לזה שזמנו קודם ויחלוק עמו. ואיפשר דלא חיישינן לקנוניא כזו אלא בשטר שנפל דכיון דנפל איתרע ורגלים לדבר שנתנה לאחר ולפיכך לא נזהר בזה השטר הראשון ועתה רוצה לעשות קנוניא ומשום הכי מודה שהמקבל נפל וזכה בו תחלה. אבל בשטר מתנה שהוא עדיין ביד הנותן ונזהר בו ליכא רגלים שנתן אותה לאחר ולא חיישינן לקנוניא דאדרבה כיון שמעכב את השטר נמלך הוא אם יתן או לא הילכך לא חיישינן שמא נתן לאחר ולפי טעם זה אם יאמר ראובן שיתן השטר ללוי נותנין שהרי לא נפל השטר ולא איתרע שהרי ברשות הנותן הוא דשלוחו של אדם כמותו והרי הוא יוצא מתחת יד שלוחו והבו דלא לוסיף על המחלוקת שהרי בעלי הסברא האחרת ס"ל דבשעה שקנו מיד ראובן זכה לוי:
כללא דמלתא אם יאמר ראובן שיתנו השטר עתה ללוי או שיאמר השליח כי בשעה שמסר לו ראובן השטר אמר לו ליתנו ללוי מעתיקין השטר ונותנין ללוי ואם לאו אין נותנין לו דחיישינן שמא חזר בו ואינו רוצה ליתן או שמא נתנה לאחר והגיעו לידו שטר המתנה: