שו"ת רדב"ז/קצב
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שנתן מעות לחבירו בתורת עסקא קרוב לשכר ורחוק להפסד והיה נותן לו ריוח בכל חדש ואחר זמן נתברר שלא היה שם כ"כ ריוח ועתה באים לחלוק מלוה אומר מהריוח לקחתי ולוה אומר לא היה שם ריוח כ"כ ומן הקרן נתתי לך לפי שחשבתי כי לבסוף יהיה שם ריוח:
תשובה אם כבר פרע לו כל מעות הקרן ועתה בא הלוה להוציא ממנו הדין עם המלוה דקי"ל אבק רבית אין מוציאין מזה לזה וכיון שגבה המלוה את שלו אין מוציאין מידו כיון שלא היה רבית קצוצה דקרוב לשכר ורחוק להפסד אבק רבית הוא. ואם עדיין לא נתן לו את הקרן המלוה הוא המוציא מהלוה ואם הקרן הוא כנגד מה שלקח אין מסלקין את המלוה בלא כלום שאם מסלק אותו בלא כלום הרי זה כמי שהוציא אותו בדיינים ואבק רבית אינה יוצאה בדיינים. ואם הקרן יותר ממה שלקח מנכה לו כל מה שנתן לו ונותן לו את השאר אחר שיברר שלא היה שם ריוח כלל או ישבע שלא היה שם ריוח ואם לא רצה לישבע מצי למימר ליה לדבריך הראשונים אני מאמין שאמרת לי שמה שאתה נותן הוא ריוח ואם יש שם קצת ריוח אבל לא היה מגיע לחלקו שיעור מה שלקח שמין מה שלקח המלוה ומשלימין לו הקרן שלו ונותנין למתעסק דבר מועט שכר טרחו והשאר חולקין אותו בשוה דכיון דשטר העסקא נעשה באיסור דל שטרא מהכא. והדרינן לתקנת רז"ל וראיה לדין זה מהא דהלוהו ודר בחצרו דהוי נמי אבק רבית. וכתב עלה הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מלוה ולוה לפיכך אם עדיין לא החזיר לו חובו ובא לגבות שכר החצר שדר בה מן החוב אם היה השכר כנגד החוב אינו מנכה הכל אלא כמו שיראו הדיינים שאם תסלק אותו בלא כלום הרי זה כמי שהוציא אותו בדיינים ואבק רבית אינה יוצאה בדיינים ע"כ. וכתב מגיד משנה הל' רבית כך הוא בכל אבק רבית לגבות כמו שיראו הדיינים ע"כ. ואעפ"י שיש חולקים על הרב בזה מ"מ אתריה דמר הוא וכבר קבלוהו עליהם הילכך בנ"ד נמי אין מסלקים את המלוה בלא כלום אלא מנכין לו כפי מה שיראה לדיינים. והיכא דיש שם ריוח קצת מסתברא לי דאפילו החולקים על הרב ז"ל מודים הם במה שכתבתי דבשלמא גבי בית או חצר כיון דקיימא לאגרא מפסיד בעל הבית שכר ביתו ולפיכך מנכין לו הכל דלא דמיא למשכנתא בנכייתא וכ"ש אם הלוה עביד למיגר דכיון דאיכא פסידא לזה ורווחא לזה הוי רבית אם לא ינכו לו הכל אע"פ שמסתלק בלא כלום אבל בנ"ד שאין מפסיד הלוה משלו כלום שהרי מהריוח נותן לו אין כאן רבית והמלוה ריוח מעותיו הוא נוטל ולא רבית הלכך איני רואה בזה פקפוק אלא חולקין הריוח כתקנת חז"ל ובתנאי שיברר או ישבע שלא היה ריוח יותר וכדכתיבנ' לעיל: