שו"ת רדב"ז/קעה
שאלת ממני על ראובן שהיה נשוי שתי נשים ולו אח מומר והלכה אחת מנשותיו והמירה ונשאת לעכו"ם ומת ראובן בלא בנים אם אשתו צריכה חליצה מאחיו המומר או לא:
תשובה דע כי צרת סוטה פטורה מן החליצה וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם ואשה זו צרת סוטה היא שהרי בעילת העכו"ם אוסרת אשה על בעלה וכיון דאשה זו אפילו היתה חוזרת לדת ישראל אסורה על בעלה צרתה פטורה מן החליצה. ואע"פ שמהר"ר ישראל החמיר בכיוצא בזה סי' רי"ט מפני שחשש לסברת מהר"ם אפי' כנגד הריא"ף והתוספות ז"ל אבל אין כן דעתינו אלא ודאי צרת סוטה אינה צריכה חליצה כלל ובנ"ד אפי' מהר"ם מודה כיון שעיקר הדין מחלוקת. ואם המומר זוקק ליבום מחלוקת הילכך אזלינן לקולא ואינה צריכה חליצה ממנו וכן אני אומר אם הלך אחיו למד"ה אע"פ שלא המיר כיון דהוי שעת הדחק לא חיישינן לסברת המחמיר וכן אם הוא בעיר ואינו רוצה לחלוץ עד שיתנו לו ממון לא חיישינן ליה ונתיר אותה בלא חליצה. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו שהיבם בעיר ורוצה לחלוץ כיון דנאסרת לכהונה אינה חולצת כלל. והוראה זו סמוכה על שני כללים דצרת סוטה פטורה מן החליצה וביאת העכו"ם אוסרת אשה על בעלה והרי היא כסוטה וצרתה פטורה מן החליצה. ואל תקשה עלי שאני מיקל באיסור אשת איש. ליתא דאין כאן אלא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר וגו':