שו"ת רדב"ז/קסז
שאלת ממני בראובן ושמעון שהיו שותפין בבית וראובן השכיר חלק ללוי אם יכול שמעון לעכב עליו ולומר לו אם תרצה לדור מוטב ואם לאו אני אעלה לך כאשר מעלה לך לוי:
תשובה היכא דשמעון מרבה דיורין יותר מלוי ודאי לא מיבעיא לך דפשיטא דמצי ראובן לומר לוי ניחא לי טפי אבל כיון דשמעון ולוי שוין בדיורין איכא לספוקי כיון דחי"ל דאין בשכירות דינא דבר מצרא. או דילמא מצי למימר לא ניחא לי שידור נכרי עמי. ומסתברא דכיון דטעמא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב אין לך ישר וטוב יותר מזה שלא ידור עמו מי שאינו חפץ דהא דאמרינן דאין בשכירות דינא דבר מצרא ה"מ בשותף במצר דליכא טעמא כולי האי דהאי באנפי נפשיה קאי והאי באנפי נפשיה קאי אבל זה שהוא שותף בבית בעצמו ודר בתוכו והוא רוצה לשכור כמו ששוכרים אחריהם הדין עמו. ראיה לדין זה שהרי הסחורה הדבר ברור שאין בה דינא דבר מצרא ואם היא ברשות אדם אחר ובא אחר לקנותה פליגי ראב"ן ורי"בא אם זכתה לו ביתו וכיון שהיא פלוגתא זכה מי שהסחורה בידו דמצי למימר תביא ראיה דהלכה כראבי"ה וטול ועד כאן לא פליגי אלא באינש דעלמא אבל שותף בבית בעצמו ויש לו חלק בכל חלקי הבית מודה ראבי"ה דהוא קודם לכל אדם שהרי יש לו זכות בכל וכ"ש דאיכא טעמא דלא ניחא ליה שידור איש נכרי עמו ולית לך ועשית הישר והטוב יותר גדול מזה וזה פשוט בעיני. ומה שיש להסתפק אם שמעון זה אינו דר בבית אלא משכיר לאחרים חלקו אי מצי למימר אני אעלה לך כאשר יעלה לך לוי דהשתא נסתלק הטעם השני וגם בזה מסתברא שלא ישכירו הבית אלא מדעת שניהם שכל אחד מצי לעכב מטעמא קמא דאמרן ותו דמצי לעכובי שיש שכן מחריב הבית ויש שכן מקיים ומעמיד הבית וזה נראה לעין: