שו"ת רדב"ז/קסא
שאלה ראובן אסר תשמיש אשתו עליו וקבל עוד נזירות שמשון בכל תנאיו לגרשה ושלא יתקרב לה יותר ובעודו מבטא בשפתיו אלו האסרים היה זוכר תנאו שעשה בר"ה על נדריו ושבועותיו מה יהיה דינו בהתר הנזירות ע"י תנאו או מה יהיה דינו בגיטו הבא מכח הנזירות שעליו לגרשה:
תשובה אשה זו אסורה עליו לעולם לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דכיון שהיה זכור תנאו בשעת נדרו בטל תנאו וקיים נדרו וכיון שקבל עליו נזירות שמשון בכל תנאיו אין לו התרה כלל וכיון שכלל בנזירותו שלא יתקרב לה יותר אין לו תקנה ע"י שיגרשנה ויחזירנה שהרי כל פעם שיתקרב לה אפי' ע"י חיבוק ונישוק עבר על נזירתו והרי הוא נזיר שמשון ואסור ביין ובתגלחת ומותר ליטמא למתים:
ולענין היתר האשה מגרש אותה כדי לקיים נזירותו והרי הוא פטור מהנזירות שאע"פ שהוא מגרש אותה מכח הנזירות ומחזי כגט מעושה מ"מ גט גמור הוא שאין זה אונס כיון שהוא הביא האונס על עצמו ומפני שאמרו האחרונים ז"ל שכל מי שבא לגרש את אשתו מכח שבועה או נדר מתירין לו תחלה ונזירות שמשון אינו בר התרה לפיכך צריך לתת לה גט אחר לצאת מידי חששא זו שהרי גט זה אינו מעושה שכבר יצא מידי נזירותו בגט הראשון וכבר הארכתי בזה במעשה שאירע כיוצא בזה: