שו"ת רדב"ז/קלט
שאלת ראובן השכיר בית לשמעון לשתי שנים ושמעון השכיר אותם ללוי בתוך הזמן בלי ידיעת ראובן ואחר שדר בה לוי ידע ראובן ומיד הלך לשמעון ואמר לו למה השכרת ביתי לאחרים אם אין רצונך לדור בו תחזירהו לי ואתה פטור מהשכירות. השיבו שמעון כבר דר בה לוי והחזיק בו השיב ראובן איני חושש לדירת לוי שהשכירות בטל מעיקרו מאחר שיש לי זכות בבית אני קודם ובעת השכירות לא הודעתני וגם אנכי לא ידעתי בלתי היום ובעת שידעתי באתי לשאול אותו:
יורנו רבינו הדין עם מי:
תשובה הדין עם שמעון ואין יכול להוציא את לוי עד תשלום השתי שנים כיון שלא הרבה בדיורין וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שכירות וכתב ויש מי שהורה שאינו יכול להשכירו לאחר ויתן שכרו עד סוף זמנו ולא יראה לי שזה דין אמת ע"כ וכבר כתבו הראשונים והאחרונים בסברת הרמב"ם ז"ל ואליו שומעין שאמר כהלכה ותו דאתריה דמר הוא:
ומה שכתב ז"ל וכן אני אומר אם אמר לו בעל הבית לשוכר למה תטרח ותשכיר את ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחהו לי ואתה פטור משכירות אינו יכול להשכירו לאחר שזה אל תמנע טוב מבעליו הוא עד שאתה משכירו לאחר תניח לזה ביתו ע"כ אין הדברים אמורים אלא בשאמר לו כן קודם שישכירנה לאחר אבל אם השכירה כבר לא שייך טעמא דאל תמנע טוב מבעליו כיון דאיכא פסידא ללוי שדר כבר בבית ויצטרך לבקש בית לדור וליטלטל ממקום למקום דלא אמרינן אל תמנע טוב מבעליו אלא היכא דליכא פסידא ורעה לאחריני. ומזה הטעם אני אומר שאם מוצא שמעון להשכיר את הבית ביותר ממה ששכר אותה מראובן מצי למימר ליה תן לי כמו שנותנים אחרים או אשכיר אותו לאחרים שלא צוה הכתוב להרע לי כדי לעשות טובה לבעליה:
ומ"מ מודה אני שאם עדיין לא דר לוי בבית אעפ"י שכתב לו שטר שכירות שייך טעמא דאל תמנע טוב מבעליו דהא לשוכר שני נמי אמרינן ליה אל תמנע טוב כיון שיש לך בית לדור תניח לזה ביתו ומינה שאם אין לשוכר השני בית לדור ושכר כבר משמעון אעפ"י שעדיין לא דר בבית לא שייך טעמא דאל תמנע טוב דאי משום משכיר כבר יצאת מרשותו משעה שהשכירה וקנו מידו ואי משום שוכר מצי למימר אין לי בית לדור ואיני מצווה באל תמנע טוב ושלי קודם וברור הוא: