שו"ת רדב"ז/קכח

שאלת ממני אודיעך דעתי בג' שותפין באוצר המלך יר"ה והשנים מתעסקים לגבות ואחד אינו מתעסק כלל אבל הוא שותף לשכר ולהפסד ואע"פ שאין כאן כיס שותפות שלא הטילו משלהם כלום מ"מ נתקיים השותפות ביניהם על ידי שבועה וראובן שלא היה מתעסק השביע את שותפיו שלא יקחו לעצמם ולא להלוות לאחרים מהמעות שיגבו אלא הכל יביאו לאוצר המלך והשותפין עברו על השבועה ולקחו לעצמן והלוו לאחרים ולבסוף חסר מעות מן האוצר וטוען ראובן אתם גרמתם שלקחתם מן האוצר ושמא שכחתם מלכתוב מה שלקחתם וזו היתה סבת החסרון והשותפין טוענים כל מה שלקחנו וכל מה שהלוינו לאחרים הכל כתוב בכתב וסבת החסרון הוא שיש הרבה נושאין ונותנין באוצר המלך כאשר הוא מפורסם ובסך גדול כזה חסר מה שחסר והשותפין באים להוציא מראובן:

יורה המורה אם תועיל טענת ראובן לפוטרו כיון שהם עברו על השבועה:

תשובה אם היה ראובן טוען ודאי אתם לקחתם מה שחסר אין ספק שהיה הדין עמו ולא מיבעיא ליפטר כנ"ד אלא אפילו ליטול דקי"ל החשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אבל כיון שאין ראובן טוען אלא שמא זה היה סבה לחסרון אפילו שיהיו השותפין חשודין על השבועה פטורין שלא תקנו חכמים שבועת השותפין בטענת שמא אלא היכא דמצי לאשתבועי אבל היכא דחשידי לא תקינו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם לא שייך הכא דלא אמרינן הכי לגבי החשוד דא"כ לא שבקת חיי לחשוד. ותו דשכנגדו טוען שמא הילכך כיון שהשותפין טוענין בריא לן שלא בא ההפסד מצידנו וראובן טוען שמא בריא ושמא בריא עדיף כי לא מפני שעברו על השבועה נתחייבו באחרות האוצר כיון שלא התנו כן בהדיא. ומה שטען ראובן כי הם הוו סבה להפסד אומדנא היא ולא אזלינן בממונא בתר אומדנא ואפילו מאן דאזיל בתר אומדנא ה"מ אומדנא דמוכח כי ההיא דגמל האוחר בין הגמלים אבל אומדנא דלא מוכח כולי האי לא ואפי' בההיא דגמל האוחר בין הגמלים פסקו רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם כרבנן דפליגי עליה דר' אחא הילכך בממונא לא אזלינן בתר אומדנא:

וא"ת נהי דלא אזלינן בתר אומדא לאפוקי ממונא אבל לאוקומי ממונא אזלינן בתר אומדנא ובנ"ד השותפין באים להוציא מראובן שאין המלכות מכירין את ראובן בזה כלל:

י"ל כיון שאתה מודה שאם לא היו עוברים היו לוקחים מראובן חלקו בהפסד אעפ"י שהם באים להוציא ממנו השתא נמי שעברו לא מפני זה הפסידו דינם ומוציאין מראובן חלקו בהפסד וטעמא דמלתא דבשלמא שאר שותפין דעלמא שהטילו לכיס אם נפסד ממון השותפין אינו משלם שאר ההפסד מביתו כאשר כתב הרמב"ם ז"ל אבל שותפות זו משונה שאין נותנין משלהם כלום והשותפות הוא על השכר וההפסד דעתם מתחלה הוא שאם יפסידו ישלמו מביתם אעפ"י שאין המלכות מכרת אלא אחד מהם. ושמור עיקר זה לפי שנעלם מזולתינו:

והוי יודע שאפ"י שכתבנו שכיון שעברו על השבועה נחשדו על השבועה ואין מוסרין להם שבועה אין זה מוסכם דאיכא כמה גאוני עולם דפסקו דאף על פי שמי שעבר על שבועת ביטוי נפסל לשבועה ה"מ אכלתי ולא אכלתי דבשעה שיצאת מפיו יצאת לשקר אבל אוכל ולא אוכל כיון דבשעת השבועה חשב לקיימה אעפ"י שלא קיימה לא נפסל לשבועה וזה דעת ר"ח והרי"אף ורש"י והרמ"ה והרמב"ן והרשב"א ז"ל ובנ"ד נמי כיון דבשעה שנשבעו לא יצאת לשקר וחשבו באותה שעה לקיימה לא נפסלו לשבועה ולא לעדות. הילכך לפשיעה זו אפילו שיטעון ראובן בריא לי שאתם לקחתם מה שחסר נשבעין השותפין ונפטרים מטענתו ופורע ראובן חלקו בהפסד אחר שתזכור שאין השותפין מוציאין מראובן כמו שכתבנו למעלה. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל והנמשכין אחריו נפסלו השותפין לעדות ולשבועה כיון שעברו על שבועתם אעפ"י שבשעה שיצאת לא יצאת לשקר ואם היה ראובן טוען בריא היה נשבע ונפטר מן ההפסד כדין מי שחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אבל כיון שראובן טוען שמא והשותפין בריא לא מפני שעברו על השבועה הפסידו דינם. וא"ת כיון דחשידי אשבועה חשידי נמי אממונא ולאו כל כמינייהו לומר כך וכך חסר האוצר ואע"ג דהי מנינהו מעיקרא הרי נתברר שעברו על השבועה ולא מהימני. וי"ל דאה"נ אם אין ביניהם סופרים אבל כיון שיש סופר הסופר אשר הסכימו עליו נאמן לומר חסר כך וכך:

והוי יודע שיד ראובן על העליונה אם ירצה לבטל השותפות ולא יקח לא בשכר ולא בהפסד דמצי למימר על תנאי זה נשתתפתי עמכם וכיון שלא קיימתם התנאי נתבטלה השותפות ואם ירצה לקיים השותפות כל הפסד שבא מצד השינוי אין ראובן חייב בו ואם בא ריוח מצד השינוי נוטל חלקו וכגון שידוע בודאי שבא ההפסד מצד השינוי. ואם אין ידוע שבא ההפסד מחמת השינוי פורע חלקו בחסרון האוצר כיון שהוא טוען שמא והסופר מעיד שחסר האוצר כך וכך: