שו"ת רדב"ז/פח
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן ששכר את שמעון לשרתו לג' שנים ונשבע שמעון על זה ונכתב ביניהם שטר ולסוף שנה אמר לו ראובן שיצא ויצא. ושוב נתחרט ראובן ותובע את שמעון לקיים שבועתו ושאלת אם בדבור לבד נמחל השעבוד והשבועה:
תשובה הדבר ברור שאם לא היה שם השבועה קי"ל פועל חוזר בחצי היום אם אין שם דבר האבד וכפי הנראה מהשאלה לא היה שם דבר האבד. וא"כ אפילו דלא אמר ליה זיל מצי למיהדר ביה דהא אין גופו קנוי כעבד עברי ואע"ג דמדמינן פועל לעבד עברי לשאר דברים מדמינן ליה ולא להאי מלתא והילכך אין מקום לשאלה אלא מפני השבועה וכיון דאמר ליה זיל נמחלה השבועה ואע"ג דכתב הרשב"א ז"ל דאין יכול למחול השבועה אלא א"כ התנה כן בשעת השבוע' וצריך לומר לו הריני כאלו התקבלתי. לא קשיא כלל דהגע עצמך שנשלמו הג' שנים כלום היה צריך התרה הכא נמי כיון דאמר ליה זיל הוי כאלו נשלם הזמן. ובהך דהרש"בא ז"ל נמי אם היה מוחל הממון לא היה צריך התרה ומשום הכי לא מצי מחיל השבועה וצריך לומר הריני כאלו התקבלתי. וא"ת שהרי כתב רבי' מאיר בר' ברוך במי ששכר מלמד ואמר לו לך שלא נמחל השעבוד באמירה זו ויכול בעל הבית לעכב המלמד כבר הארכתי בזה בתשובה אחרת והעליתי כי הטעם הראשון לאו בר סמכא הוא ועיקר סמיכתו על הטעם השני עיין שם והרי היא כתובה בכלל תשובות הרשב"א ז"ל סימן תתע"ג. ותו דאיהו ז"ל לא אמרה אלא במלמד לפי שהוא סובר דהוי דבר האבד אבל בפועל דעלמא דלא הוי דבר האבד מודה הוא דאם אמר זיל דנסתלק השעבוד אפילו יש בו שבועה: ותו דעיקר הדין שכתב במלמד לפי טעמו הראשון הוא תמוה מאד דאם בדבור אין השעבוד מסתלק לא ידעתי במה יסתלק וכי יעלה על הדעת שאפילו נתרצו שניהם לבטל השכירות לא יועיל עד שיושלם הזמן שקבעו והא ודאי לא מסתבר הילכך הנכון דאפי' במלמד ואפי' לדעת האומרים דהוי דבר האבד אם שכרו לעצמו ואמר לו זיל זכה בעצמו ושוב אינו יכול לכופו ולא לשכור עליו. וכל שכן פועל דעלמא אפילו יש בו שבועה אם אמר לו זיל הוי כאלו נשלם הזמן: