שו"ת רדב"ז/עה

מעשה היה יהודי א' שבא מארץ מרחק לשלוניק ממקום שאין שם רבנים אלא קראיין ואירס שם אשה ובא לכאן למצרים וחלה ונטה למות ושמענו שיש לו אח ואמרתי שיזכה לה גיטה ע"י אחר דאנן סהדי דזכות הוא לה מכמה טעמי חדא שהרי אין היבם במקום ידוע לה שתלך אחריו וגרע טפי מיבם קטן דאיכא פלוגתא דרבוותא אם זכות הוא לה דבשלמא יבם קטן הרי הוא לפניה ותמתין עד שיגדל אבל בנ"ד הרי היא מתענגת כל ימיה. וגרע טפי ממי שיש לו אח מומר שהתיר רש"י ז"ל בתשובה לזכות לה גט במקום יבם מומר דזכות הוא לה ע"כ. וה"ה אם הבעל בעצמו מומר דזכות הוא לה וכ"ש בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא חדא שאין מקומו ידוע. ותו שהרי הוא מומר לעבור על כמה גופי תורה כיון שאינם מודים בקבלה. ותו כיון דהיא רצונה עתה בגט זכות הוא לה שכן כתב בעל העטור בשם הגאונים ז"ל אם זכה לה גט ע"י אחר ובא לחזור אינו יכול דכיון דאמר זכה לה והיא רצונה בו מתגרשת ע"כ. וא"ת שהרי הקשו עלה דהא דמסקינן דהמזכה גט לאשתו במקום יבם דחולצת ולא מתיבמת ונשאל' את פיה עכשיו ואם היא רוצה בו זכות הוא לה ותירץ הריטב"א ז"ל בשם רבותיו דבמלתא דהוי חובה אע"ג דלכי ידעה אמרה ניחא לי אין זכין לה למפרע ע"כ. לא קשיא אלא אדרבה משם ראיה גמורה לנ"ד דהיינו טעמא משום דמתחלה חוב לה לא אמרינן זכין לה למפרע אבל היכא דלא ידעינן אם הוא חובה או זכות והיא אמרה ניחא לי אמרינן למפרע זכין לה וכ"ש בנ"ד דודאי זכות הוא לה ומשום חששא שמא לא ימות ונמצא דחוב הוא לה סדרתי שיזכה לה ע"י אחר ע"מ אם ימות בלשון אם מתי ואם לא מתי ונמצא דזכות הוא לה ממה נפשך אם לא ימות הרי היא ארוסתו ואם ימות שלא תזקק לאחיו שאינה יודעת מקומו והוא קראי ובארץ מרחקים שקי"ל היבמה הולכת אחר היבם ותו דארוסה היא ועדיין אינו חייב במזונותיה ולאו חוב הוא לה: