שו"ת רדב"ז/עג
שאלת ממני אודיעך דעתי באחד מבעלי מקרא שקבל עליו דברי חברות להיות כאחד מהרבנים ולשמור כל מצות דרבנן ולהזהר מכל מה שאסרו אם מותר להשיאו אשה אם יש בהם חשש פיסול מלבוא בקהל או לאו:
תשובה כבר נשאלתי על זה פעמים אחרות והעלתי שהם מותרים לבוא בקהל אם היו כמונו והטעם שכל הקידושין שלהם הם בעדים פסולים מן התורה ואין כאן קדושין כלל והבא על אחד מנשותיהם אינו כבא על אשת איש הילכך אעפ"י שאין גיטן גט אין כאן חשש ממזרות שהרי אין אישות שלהם אישות אלא כזנות בעלמא. עוד העליתי שם דלא חיישינן לצדוק ובייתוס הראשונים שמא נשואים היו בעדים כשרים וא' מהם גירש בגט פסול או שמא א' מהרבנים נהפכו איש ואשתו למינות וגירש את אשתו בגט שלהם שאינו גט חדא דאחזוקי איסורא מספיקא לא מחזקינן ותו דאיכא כמה ספיקי דאת"ל שהיו נשואים שמא לא גירש אחד מהם את אשתו ואת"ל גירש שמא בעדים כשרים ובגט כשר גירש שעדיין באותו הדור לא פקרו לגמרי ולא העמידו ב"ד. ואת"ל בגט פסול ועדים פסולים גירש שמא אותה מגורשת לא נשאת לאחר. ואת"ל נשאת לאחר שמא לא ילדה. ואת"ל ילדה דילמא סריס או אילונית ילדה. ואת"ל ראוי להוליד ילדה שמא מתו בעודם קטנים. ואת"ל הגיעו להיות בהם בנים כל א' מהנמצאים עתה יכול לומר איני מהם הילכך כל א' מהם מותר לבוא בקהל. ואעפ"י שכתב רבינו שמשו' ז"ל שהם ממזרים דוקא באותם שקדושיהם בעדים שלנו וגיטן אינו גט אבל באלו שבמצרים שאינם מקדישין אלא בעידיהם אין כאן קידושין שהם פסולי עדות מן התורה. וכתבתי שם באותה תשובה שאם יסכימו עמי חבירי אני מתירם. שוב העידו לפני שהר"ר יעקב בירב ז"ל היה מתיר. וגם כהר"ר שמואל הלוי היה מתיר והפריז על המדה כאשר כתבתי באותה תשובה באורך:
שוב ראיתי תשובה להרמב"ם ז"ל דמשמע מינה דפשוט היה לו שמותרים לבא בקהל אפילו בעודם קראיין. וז"ל השאלה אשה שנשאת לא' מבני מקרא על מנהג הקראיין אח"כ נפרדה ממנו כפי דיניהם אח"כ חזרה אליו כפי דין חז"ל בכתובה וקדושין והיה מתקוטט עמה והביאה לפני מקד"ם אל קראיין וקנו ממנה והעיד עליה קהל מן אל קראיין שנפרד ממנו ומחל לו המאוחר שלה הכתוב עליו כפי דין רז"ל וחשב הבעל שנפטר ממנה ומכל הזכות שיש לה עליו יורינו מורינו אם הבעל נפטר ממנה ומן הכתובה שהעיד עליה לפני מקד"ם אל קראיין או שמא עדיין האשה היא אשתו ויכולה לתבוע מבעלה המאוחר שיש לה עליו בכתובתה ואם הדין נותן שגירושי הקראיין יועילו או לאו. התשובה אשה זו עדיין אדוקה בבעלה והיא אשת איש גמורה עד שיכתוב לה גט ע"י ישראל על משפט הרבנים ובעדים רבנים ובעלה חייב במאוחר ומזונותיה עד שיכתב לה גט כשר. ומי שישא אשה על מנהג הקראיין היא אשת איש לא תתגרש אלא בגט וגירושי הקראיין אינו גט כלל לפי דיננו לפי שאינם מאמינים במנהגינו בגיטין וקדושין וכתב משה בן רבי מיימון זצ"ל והסכימו עמו בית דינו שמואל הלוי בר' סעדיה ז"ל ויצחק בר ששת ז"ל. הרי לך בהדיא שלא חשש ז"ל לממזרות שהרי נשאת אשה רבני' לא' מבני מקרא כתיקון רז"ל ומה תיקון הוא זה אם היא אסורה לו משום ספק ממזרות. וכי תימא שטעו הסופרים שהשיאוה פעמים למה לא הזהיר אותם מזה והיה מלמד להם שדבר זה אסור והיה ראוי לכוף אותו להוציאה כדין ספק ממזר ולא די זה אלא שחייבו אותו לשלם לה המאוחר משמע דדבר זה פשוט היה להם שמותרת להנשא לו בעודו קראיים וכ"ש לאחר שקבל עליו דברי חבירות ומעתה מה שכתב הרב בתשובה אחרת שמותר למול את בניהם דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא. וכן כתב משם רבי האיי גאון ז"ל וז"ל ולענין מילה מעולם לא נמנעו רז"ל מלמול את בניהם של קראיין בשבת כי איפשר שיחזרו למוטב ואין מעכבין עליהם. אין פי' הלשון כאשר חשבו אחרים דילמא נפיק מיני זרעא מעליא ויקבל עליו דברי חברות וישא בת מיניה או לא ישא כלל דאם ישב בטל לא תהו בראה: ותו דמצווה הוא על פריה ורביה. ואם לישא בת מיניה נמי אינו יכול דספיקן בספיקן אסור אלא ודאי נפיק מיניה זרעא מעליא ויהיה מותר לבא בקהל. וגם לשון רבינו האיי גאון ז"ל מוכיח כן שכתב ואין מעכבין עליהם דבשלמא אם הוא לבוא בקהל היינו דאיצטריך למימר ואין מעכבין עליהם אלא אי אמרת לקבל עליו דברי חברות לבד צריכא למימר שאין מעכבין עליהם. וכן מה שכתב הרב ז"ל בפסק פ"ג מהלכות ממרים וז"ל לפיכך ראוי להחזירם בתשובה ולמושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה כי התורה צווחת לא יבא ממזר בקהל ה' ואיך יקבלו עליהם דברי רז"ל והם אמרו ספק ממזר לא יבא בקהל עוד למדנו מאותה תשובה שהם פסולי עדות. עוד למדנו שהגט שלהם אינו גט כלל. ומה שכתב ז"ל ומי שישא אשה על מנהג הקראיין הרי היא אשת איש לא שנתקדשה בעדים שלהם דא"כ קשיא מדידיה אדידיה אלא שנתקדשה בעדים שלנו על מנהג הקראיין ואם נתגרשה כמנהג הקראיין אעפ"י שהעדים כשרים אינם גירושין לפי שהגט אינו גט מאיזה טעם שיהיה. ומ"ש ז"ל בחבור שהצדוקי בזמן הזה ככותי של אותו זמן לשאר דברים קאמר לא לענין פיסול:
כללא דמלתא הם פסולי עדות והקדושיהם בפני עידיהם אינן קדושין ולפיכך אין בהם חשש ממזרות ומותרין לבא בקהל. וכן היה מעשה בסוף מחזור רס"ז שחזרו קהל גדול מהקראיין לדת האמת במצרים ע"י הנגיד רבינו אברהם החסיד ז"ל וקרוב הוא שהיה בנו של הר"ם במז"ל. ועוד היום משפחות ההם ידועות במצרים מהם כהנים וישראלים מיוחסים ולא היה אדם פוצה פה עליהם אלא אדרבה נתחתנו בהם גדולי קהלות מצרים הרבנים. והמעשה הזה העיד עליו בעל ספר כפתור ופרח הילכך אם יסכימו עמי שנים מבעלי הוראה הנמצאים בדור הזה אני מתירם לבוא בקהל: