שו"ת רדב"ז/יא
שאלה:
שאלת ממני עלה דאמרינן מסדרין לבעל חוב, אם מניחין לו בגדי אשתו ובניו, או נוטלן בעל חוב.
תשובה: אם הם בגדי שבת ויום טוב, גובה אותם בעל חוב, וכן הוא הסכמת רוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם. ואם הם בגדי חול, אין בעל חוב גובה מהם. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות מלוה ולוה וזה לשונו: אין בעל חוב גובה, לא מכסות אשתו ובניו של לוה, ולא מבגדים צבועים שצבען לשמן וכו'. וכתבה הרי"ף ז"ל פרק המקבל. ולמדוה מההיא ששנינו בערכין: אחד המקדיש וכו', ולא חלקו ז"ל בין אם כתב למלוה "מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקנה" או לא כתב, ומשמע דבכל גווני אין בעל חוב גובה מהם.
אבל ראיתי להר"ן ז"ל שכתב, דאי אקני לוה מטלטלי אגב מקרקעי וכתב ליה "דאקנה", זכה בכסות אשתו ובניו; שכיון שמידו של לוה זכו אשתו ובניו, שעבודו של מלוה קדם להם, כיון דכתב לוה "דאקנה". וטעמא דמלתא, דהא פרישנא בפרק הגוזל טעמא דמתניתא דקתני דאין לו בכסות אשתו ובניו, דנעשה כאילו הקנה להם כסות אשתו ובניו מעיקרא. וכיון דטעמא משום הכי הוא, הרי שעבוד המלוה קדם. ולא הביא שום חולק, וכן העתיק לשונו של הר"ן ז"ל נמוקי יוסף.
ואני קשה עלי לקבל דין זה, דמרגלא בפומייהו דאינשי דאין בעל חוב גובה מכסות אשתו ובניו, [ו]אין לך שטר שלא כתוב בו "מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקני". ותו, דלא ראינו מימינו מי שטורף לקוחות מטלטלין, ואמאי? כיון דכתב "דאקנה" וקנה מטלטלין ומכרן, אמאי לא יטרוף אותם? אלא מאי אית לך למימר, דאף על גב דדינא הכי, עשו במטלטלין תקנת השוק; שאם לא כן, לא ימצא אדם למכור מטלטליו. ולא עשו תקנה זו בקרקעות, לפי שבשביל ספק זה לא ימנע מלקנות קרקע, דחביב ליה. הכא נמי בכסות אשתו ובניו, עשו תקנה שלא יגבה אותם בעל חוב, משום שלום ביתו. ומלוה נמי ידע דעתיד לקנות כסות לאשתו ובניו, ועל מנת כן הלוהו, דידע ודאי שלא יפשיטו מערומיהם.
והא דפרישנא טעמא בהגוזל דנעשה כאלו הקנה להם מעיקרא, משום הקדש קאמר, דסלקא דעתך אמינא, כיון שכל מה שבבית אדם ברשותו הוי, והוא הקדיש כל נכסיו, יהא הני נמי בכלל? משום הכי יהיב טעמא, דנעשה כאילו הקנה להם מעיקרא ולא חייל הקדש עלייהו; אבל לאו למימרא שיגבה אותם בעל חוב לפי שקדם שעבודו. כך הוא דעתי, אלא שאיני כדאי לחלוק. וכל שכן שכתב הטור דין זה משמו של הרמב"ן ז"ל בלי שום חולק, והוא ז"ל דרכו לכתוב דעות החולקים. הילכך הריני מבטל דעתי הקלוש מפני רוחב דעת הראשונים:
ולעניין הכסות של י"ב חדש ומזון של ל' יום, כתבו בשם הרא"ה ז"ל, דלעולם שמין לו בבינונית, אף על פי שמתחילה היה מרעיב עצמו [ו]לובש בגדים המטולאים. ואם היה חמר, אין נותנין לו חמורו; אכר, אין נותנין לו צמדו, דקיימא לן כרבנן דלאו כלים נינהו אלא נכסים. הנלד"כ הנראה לעניות דעתי כתבתי: