שו"ת רדב"ז/ט
שאלת ראובן ושמעון קנו סחורה בשותפות מן המלך בהקפה וראובן עומד לפני השרים ושמעון עומד באסכנדריא ומוכר הסחור' ושולח לראובן לפרוע לאוצר המלך ונפטר ראובן לבית עולמו ונשארו עדיין חייבים למלך סך מה וכשבאו לחשבון נמצאו כתובים בפנקסו הוצאות מלבד מה שפרע למלך ושמעון טוען איני רוצה להכניס אלו ההוצאות בחשבון יורנו רבינו הדין עם מי:
תשובה לא ביארת אם יש בשטר השותפות נאמנו' לראובן בכל מה שיעשה שאם האמינהו שמעון בכל מה שיעשה הדבר ברור שהדין עם היורש ובתנאי שכתב ידו מתקיים ממקום אחר כלומר שיש עדים שמכירים שזה החשבון כתב ידו של ראובן שאם אין שם עדים יכול לומר אתה כתבת אותה ואת אביך האמנתי ולא אותך ואם הם הוצאות ידועות כגון מכס אוכל דבר שהוא מנהג מכניס אותם בחשבון אפילו שלא היו כתובות ואפי' יטעון שמחלו את המכס לאו כל כמיניה עד שיביא עדים. ואם טוען היורש שמחלו המכס לאביו לבדו לאו כל כמיניה עד שיביא ראיה. ואם לא כתב לו נאמנות אלא בסתם שותפין כל הוצאה שהיא נהוגה מכניס אותה בחשבון כדכתיבנא. ואם היא הוצאה כגון שוחד וכיוצא בזה אם יש לשמעון עדים בכל מה ששלח לראובן דלית לי' מיגו אנן נמי לא טענינן ליתמי מידי אלא ישבע שמעון שהוצאה זו לא ידע בה או אפי' ידע שלא נעשית מדעתו ושלא נתרצה בה ואינו מכניס אותה בחשבון ומיהו כל הוצאה שיתברר הדיין שנמשך ממנה תועלת לשותפות מכניס אותה בחשבון דודאי על מנת כן נשתתפו אעפ"י שלא נתפרש בשטר השותפות ואם אין לשמעון עדים בכל מה ששלח לראובן שאז היה נאמן ראובן במיגו דאי בעי אמר לא הגיע לידי דבר פלוני נאמן לומר כך וכך הוצאתי ברשות שותפי אבל כיון שמת ראובן יש לדון אי טעני' ליתמי האי טענה כיון דאבוהון הוה מצי לטעון כך ומסתברא דכיון שאין ראובן יכול לזכות בממון זה אלא בשבועה והיורש אין יכול לישבע לא זכה בו כלל ולא דמי ליורש שמוציא שטר חוב דנשבע שבועת היורשים שהרי אין כאן שטר חוב על שמעון וגם אין האחד מוציא מחבירו אלא המלך בא להוציא משניהם ואם היורש גדול והיה יודע במילי דאבוה ויכול לישבע שהוצאה זו יודע בה ונעשית ברשות השותף הרי זה נאמן כיון דאית ליה מגו וכדכתיבנא הנל"ד כתבתי: