שאלת ראובן לקח משמעון מעות ונתן לו סחורה למכור במקום אחר בדרך הקמיו והאמינו וכתב לו ג"כ שאם יחסר הסחור' מהסכום אשר לקח עם הריוח שקצב לו שיפרע לו ראובן והלך שמעון ומכר והוציא הוצאות ובכלל ההוצאה אמר שהעלילו עליו והפסיד ממון ואם לא היה הסחורה שם לא היו יכולים לקחת ממנו כלום והוא תובע להוציא מראובן ממון וראובן טוען לא היתה העליל' מצד הסחורה אלא מצדך ואין עלי לשלם וכ"ש שיש לי עדים ששותפך נתן פתקא כתב ידו לא"י אחד ומכח אותה פתקא בא ההפסד:

תשובה הדין עם ראובן מכמה טעמים חדא כיון שיש לו עדים שכתב שותפו פתקא לא"י ומכח אותה הפתקא העלילו עליו א"כ הדבר ברור שלא בא ההפסד מחמת הסחורה. ותו דאפילו לא היו שם עדים על שמעון להביא ראיה שההפסד בא מחמת סחורתו של ראובן דאע"ג שהאמינו האמינו במכירת הסחורה אבל לא האמינו בהוצאות ואת"ל שהאמינו גם בהוצאות דוקא בהוצאות הנהוגות לא בהוצאה כזו שהוא עלילה ואת"ל גם בזו האמינו ה"מ לקחת מהסחורה שיש בידו אבל להוציא מראובן לא האמינו. ותו דאפי' יש ספק בדבר יד בעל השטר על התחתונה ותו דמסתברא דלא האמינו אלא בדבר הנוגע לסחורה דאי לא תימא הכי אמר שמעון הפסדתי אלף דינרין ויוציא משמעון. הילכך על שמעון להביא ראיה שהפסד זה בא מחמת הסחורה ואם יביא גם ראובן ראיה שההפסד בא מחמת הפת קא שמסר שותפו של שמעון ביד הא"י אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה. והוי יודע שדעתי הוא בנאמנות כיוצא בזה שהוא לענין מכירת הסחורה וההוצאו' הנהוגות שאם מכר בפחות או אם הוציא יותר מעט מהנהיג יועיל הנאמנות אבל לענין להוציא הוצאות בלתי נהוגות לא האמינו כלל עד שיביא ראיה אבל לעכב ממה שתחת ידו נאמן דמיגו דהוה מצי למימר בכך וכך נמכרה הסחורה והיה נאמן יכול לומר העלילו עלי מצד הסחורה והפסדתי כך וכך ואי לית ליה מיגו אינו נאמן אפילו לעכב ממה שבידו וכל שכן להוציא מראובן: