שו"ת רדב"ז/אלף שמז

אלף שמז

שאלה לרשית אל המשכיל ונבון כר' אברהם מדינ"ה יצ"ו שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לעדים כתבו גט לאשתי מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר וכתבוהו וחתמוהו כדין ונמסר לשליח להוליכו לאשתו למצרים ונאבד מיד השליח והבעל הלך לו אם יש תקנה לכתוב גט אחר ולמסור לשליח בעצמו כדי שלא תשאר עגונה: תשובה לפי שלא פירשת יפה גופא דעובדא צריך אני לברר כל הצדדין ומתוך כך תתפרש שאלתך. אם אמר לעדים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי בהא ודאי לא נתבטל שליחותן ויכולין לכתוב לה גט אחר וליתנו לה דגרסינן בפרק התקבל ההוא דקרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב טפאתה אמר רב יצחק בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן כלומר ושוב לא יכתבו עד שיחזור ויאמר להם הבעל פעם אחרת. מתקיף לה רבא מי קאמר כתובו חספא והבו לה כלומר גט כשר אמר וזה פסול היה לפי ששינה שמה אלא אמר רבא אי ודאי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן. מתקיף לה רב נחמן מי קאמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו אלא אמר רבא כותבין ונותנין אפילו ק' פעמים ע"כ. ופסקו כל הפוסקים כרב נחמן ואם א"ל כתבו ותנו לשליח או שאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך. בהני תרתי איכא ספיקא בגמרא וסלקו בתיקו דגרסינן בעא מיניה מרב נחמן אמר לשנים כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטרחייהו חייש א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לך מהו תיקו. וכבר ידעת דכל תיקו דאורייתא לחומרא ואם כתבו גט אחר ונתנו לה הויא ספק מגורשת ואם אמר להם כתבו וחתמו גט לאשתי ועשו שליח להוליך לה או כתבו וחתמו ושלחו גט לאשאי בהא ודאי לא סלוקינהו ואם נאבד מיד השליח כותבין אחר ושולחין לה דהא עד דמטא גט לידה שוינהו שלוחין. ומשום הכי הוצרך רש"י לכתוב עלה דהך דלעיל דקא מיבעיא לן כתבו ותנו לשליח שלי שמניתי עד כאן. משמע דמשום הכי מספקא ליה אי סלוקי סלוקינהו אבל אם אמר להם למנות שליח להולכה לא סלקינהו: ומה שהבנתי מתוך דברי השאלה שאמר לסופר כתוב גט לאשתי ולעדים לחתום וכן עשו. והבעל לקח הגט בידו ומסרו לשליח ונאבד מיד השליח. ואם כך היה המעשה בהא לא איבעיא לן מידי דודאי לא יכתבו גט אחר ואם כתבו גט אחר ונתנו לה אינה מגורשת כלל דעד כאן לא מיבעיא לן אלא היכא דאמר ותנו לשליח דאיכא למימר האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחים לכתוב אלא דחייש לטרחא דידהו שלא להטריחם בהולכה. אבל היכא דלקח הבעל הגט ומסרו לשליח ודאי סלוקי סלוקינהו ולא רצה לעשותם שלוחים אלא על הכתיבה וחתימה וכבר עשו שליחותן ויצא אחד כשר. וא"ת מה הועילו חכמים שתקנו שיאמר כתבו גט לאשתי מאחד עד מאה דבלאו הכי נמי כותבין ונותנין אפילו עד מאה פעמים כדרב נחמן דהלכתא כותיה. וי"ל דילמא עד כאן לא אמר רב נחמן אלא כשכתבו גט פסול או כתבו גט כשר ונאבד מיד השליח. אבל היכא שכתבו גט כשר ופוסלים אותו משום נדנוד כמה חומרות שנהגו בהם חכמי הדורות והסופרים בכיוצא בזה לא הכשיר רב נחמן לפי שכבר עשו עדים שליחותן הואיל וגטא מעליא כתבו ולא נאבד לזה תקנו שיאמר כתבו וחתמו גט לאשתי מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר לפי ראות החכם שהגט נמסר בפניו. וז"ל הרמ"ה ז"ל הלכך האי מאן דאמר לסופר למיכתב גטא לאתתיה ולעדים למחתם עליה מיבעי להו למיבעי מיניה למיתן להו רשותא למיכתב לה ולמחתם עד כמה גטין לשמה עד דמיתרמי להו גטא דכשר לדעתייהו או לדעתא דמאן דסמכינן עילויה כי היכי דאי מתרמי ביה ספיקא לא ניצטרכו למיהדר ולמשקל רשותא מבעל זימנא אחריתי עד כאן וכן כתוב בתוס' בפרק התקבל עיין שם. ומיהו אם נאבד הגט או נשרף אחר שהגיע הגט ליד האשה ואיהי בעיא גטא לאנסובי לית להו רשותא לסהדי למכתב לה גטא אחרינא שכבר עשו שליחותן ואי איכא סהדי שנמסר בידה גט כשר ליזלו וליסהדו קמי בי דינא וליכתבו לה בי דינא (שימוש) [מעשה] ב"ד ונקטא ליה בידה לראיה לאינסובי ואי ליכא סהדי דידעי דגט כשר נמסר בידה לית לה תקנתא עד דנטלי רשותא מהבעל זמנא אחריתי. וא"ת ליכתבו לה הנך סהדי גופייהו גטא אחריתי ממה נפשך אי גט כשר הוה הא איגרשה לה והשתא לא מידי יהבי לה ואי גט פסול הוה אכתי לא עבוד שליחותייהו ומאי פסידא. וי"ל אי איתא דקמא גט כשר הוה אי כתבו גט אחר הויא לה עדות שקר שכבר עשו שליחותן הא למה זה דומה לעדים שראו שגירש פלוני את אשתו והלכו והעידו שמת בעלה או שראו שמת והעידו שגירשה דעברי על לא תענה. אי נמי על מדבר שקר תרחק וכן כתב הריטב"א ז"ל בפרק התקבל עיין שם. והנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: