שו"ת רדב"ז/אלף שלה
אלף שלה עריכה
שאלה ראובן תבע את אשתו ואמרה לו טמאה אנו ולמחר אמרה לו טהורה. אני ומה שאמרתי לך אמש טמאה מפני שהייתי בכעס אם היא נאמנת או לא. ועיקר השאלה אי סגי באמתלאה כל דהו או דילמא בעינן אמתלאה כההיא דשמואל דאמרה לי אמש לא הות בי חילא שהיא אמתלאה גדולה: תשובה בפרק האשה בעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו. אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת. תנא מיניה ארבעין זימני ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה עד כאן. ופירשו התוס' אם מועיל אמתלאה או לא דכיון דאיכא מיא תיזל ותטבול ולא תועיל ופשיט ליה דאף בזו מועיל אמתלאה והיינו לישנא דקאמר אף בזו. אי נמי איכא לפרושי דכיון דעל עובדא דנפשיה בעי לה שמואל וקאמר ליה רב אף בזו שאמרה לא הוה בי חילא והוה לן למימר אי קושטא קאמרה הוה לה למימר ליה הכי בהדיא וכן אם היה שם אחיה ואחותו אם איתא דקושטא היא הל"ל הכי בהדיא קמ"ל דאף בזו האמתלאה נאמנת כל שכן באמתלאה שהיא מתביישת מלומר אותה שהיא נאמנת. ומיהו בעינן שתהיה אמתלאה ניכרת שאין בה שום הערמה אבל אם נראה שיש בה קצת הערמה אינה נאמנת וכן כתבו המפרשים עלה דההיא דשמואל. וא"ת אמאי בעינן אמתלאה והא קי"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וגו' וי"ל הני מילי בתוך כדי דבור. אבל לאחר כדי דבור אינה נאמנת אם לא נתנה אמתלאה לדבריה. הילכך בנדון דידן אם רגילה אשה זו להיות כעסנית או קפדנית שדרכה להיות נמנעת מבעלה מפני כעס וקטטה וקפידא נאמנת ואם לאו אינה נאמנת. כללא דמלתא עיקר הדבר תלוי אם יש באמתלאה צד הערמה כפי מה שנראה לבעלה הרגיל אצלה אינה נאמנת אפילו שתהיה הגדולה שבאמתלאות ואם אין שום צד הערמה באמתלאה אפילו שאמרה מפני כעס או מפני קטטה נאמנת ובעל נפש יפרוש כדעבד שמואל. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: