שו"ת רדב"ז/אלף רצה

אלף רצה

שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי למה תקנו בגטין הרי את מותרת לכל אדם כיון שכתב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין וכו' למהך להתנסבא לכל גבר די תצביין. וכי תימא לשופרא בעלמא הוא. והא תנן סופר הכותב טופסי גטין צריך להניח מקום האיש והאשה ומקום הרי את מותרת לכל אדם: תשובה דע כי איכא בהא פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר דכיון דכתב למהך להתנסבא וכו' תו לא צריך מידי. ואיכא מאן דאמר שצריך למכתב נמי והרי את מותרת לכל אדם למשריה בזנות דאי לא כתב לה הכי משמע דלא שרי לה אלא להנשא. אבל אם תזנה לא התירה והוי שיור כאומר לאשה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מתזנותיך דהוי בעיא ולא איפשיטא ואזלי לחומרא. ומשום הכי צריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם להתירה ואפילו בזנות כדי שלא יהיה שיור בגט. וכתבו בעלי החדושין דאי משום הא לא איריא דעד כאן לא איבעיא לן אלא היכא דמשייר בפירוש חוץ מתזנותיך אבל הכא לא הוי שיור. ואני קשיא לי דאפ"ת דלא משמע להתנסבא נשואין ממש אכתי יתקנו והרי את מותרת לכל אדם דליכא טעותא כלל ומאי צריך למהך להתנסבא דמותרת בכל גוונא משמע. ואי משום דקי"ל כרבי יהודה דאמר ידים [שאינם] מוכיחות לא הויין ידים ובעינן שיוכיח מתוכו שבגט זה מגרשה יתקנו שיכתוב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ותו לא. לפיכך אני אומר דמשום חומרא דגיטין חששו לכל החששות אפילו חששה רחוקה כהנך דאמרינן בגמרא לא ליכתוב לימהך ואיגרת וכו' אף הכא נמי חששו דאי לא כתיב והרי את מותרת טעו ואמרי לא התיר אלא בנשואין והיינו להתנסבא. ואי [לא] הוו כתבי אלא והרי את מותרת לכל אדם אין מוכיח מתוכו שמתירה לכל אדם בגט זה דדילמא בדבור מתירה לכל אדם והגט לראיה בעלמא לכך תקנו שיכתוב אצל ודן שהוא הלשון המוכיח שבזה הגט מגרשה למהך להתנסבא לכל גבר וכו'. וא"ת אי משום הא יתקנו בשני המקומות לשון מותרת לכל אדם ויכתבו כך ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וכו' דיתהוי שריא לכל אינש. וי"ל דחששו שלא יתנו אצבע בין שיניה שהוא מתירה לזנות ואומר לה שתלך ותזנה לכך תקנו למהך להתנסבא כאלו אמר לה ליכי והנשאי ולא תזני. ואע"ג דכתב והרי את מותרת לכל אדם ליכא למיחש כיון שכתב למהך להתנסבא. תדע דחיישינן לכל החששות דהא תקנו נמי ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ושלש לשונות אלו משמען אחד ואפילו למאן דלא גריס גט פטורין קשיא תרתי למה וטעמא דקרא דספר כריתות איכא מאן דמתרגם ספר תרוכין ואיכא מאן דמתרגם אגרת שבוקין ואיכא מאן דמתרגם גט פטורין וחששו לכל הלשונות וכתבו אותם בגט לשופרא דגיטי כדי שלא ישאר גמגום. ומש"ה אנו נוהגין עתה ככל חומרי הפוסקים והמפרשים זכרם לברכה בענין הגטין זולת בקצת דברים שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים. והוי יודע שהרמב"ן ז"ל הוא מן המחמירים וכתב שאם לא כתב בגט והרי את מותרת לכל אדם קרוב בעיני לומר שאם נשאת תצא. והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: