שו"ת רדב"ז/אלף רצב

אלף רצב

שאלה שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שנשא אשה אחרת על אשתו וכתוב בשטר כתובתה כמנהג המדינה שקבל עליו שלא ישא אשה אחרת עליה ואם ישא אחרת עליה שיתן לה מה שראוי לה מכתובתה ויפטרנה בגט כשר. וראובן זה אומר ליתן לה כתובתה ואינו רוצה לגרשה והיא אינה רוצה להיות אצלו בצרה מה דינו האם כופין אותו להוציא או לא. משום דקשיא אם כופין להוציא אם כן נראה גט מעושה ואי אין כופין א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ומה הועיל לה תנאה ואם תצא בלא גט לפי שנשואין הוו על תנאי יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט דלא מסקי אינשי אדעתייהו דיש תנאי בנשואין: תשובה מפני חששא זו נהגו עתה מקרוב להשביע את הבעל על כל תנאי הכתובה ויש בזה גדר שאין כל בני אדם עוברים על שבועתם דהא שרי למקריה עבריינא. ומ"מ אם עבר על שבועתו ונשא ואין רוצה לגרש ולהיות רשע עדיין יש מקום לשאלה. ואיברא דלכאורה הוה משמע דאין תנאי זה כלום דדמי לתנאי ומעשה בדבר אחד דהוי התנאי בטל והמעשה קיים דהוי כאלו אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שאגרשך שנראה מדעת הר"ן זכרונו לברכה בפרק מי שאחזו שאין תנאי זה כלום ומעשה קיים. אבל אחר העיון תשכח דלאו הכי הוא חדא שכבר הוכחתי בתשובה אחרת שאין זה דעת המפרשים שזה תנאי גמור הוא דהא אם אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שאגרשך וקדשה אחר ביני ביני אם גרשה ראשון לא חלו קדושי שני דהא קיים תנאו וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומותרת להנשא לשלישי. ואם לא גרשה ראשון חלו קדושי שני ואסורה להנשא לאחר והיכי משכחת לה תנאי ומעשה בדבר אחד כגון דאמר לה הרי את מקודשת לי אם אגרשך שנמצא המעשה תלוי בתנאי ואין זה בלא זה שאם גרשה לקיים תנאו הרי אינה אשתו ואם לא גרשה לא קיים תנאו ולא חלו קדושיו בזה אני מודה דאין אדם מוציא דבריו לבטלה והתנאי בטל והמעשה קיים אבל אם אמר לה על מנת שאגרשך תנאי הוא. מצאתי להרשב"א ז"ל שכתב בפרק המגרש עלה דהא דאמר ליה רבא לרב נחמן הכי השתא התם בדידיה תלי' דאי בעי מכריז נפשיה בסלואתא ולא ניים הכא בדידיה קיימא לאגרושי בתמיה. כתב עלה ז"ל וא"ת דילמא כשנתקדשה על תנאי שיגרשנה לזמן ידוע דהשתא קיימא בדידה לאגרושי הרי לך בהדיא דאם אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שאגרשך לזמן ידוע בהגיע הזמן כופין אותו לגרש לקיים תנאו דאלת"ה לא הוה בדידה לאגרושי וליכא למימר דשאני התם דאמר לזמן ידוע אבל אם אמר על מנת שאגרשך סתם לעולם אימא לך דלא הוי תנאה דהא מנא תיתי. והא דכתב הרב לזמן ידוע לפי שאי אפשר בלאו הכי שאם אמר ע"מ שאגרשך סתם לא הוי בדידה שיאמר עדיין יש זמן ומצי דחי לה אבל אין הכי נמי דעל מנת שאגרשך סתם הוי תנאי גמור וצריך לקיימו. ותו דבנדון דידן תלי נמי תנאה באם ישא אשה אחרת שיגרש אותה ואפילו לדעת הר"ן הוי תנאי דלא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דלא ישא אחרת ולא יגרש לפיכך לפי דרך זה כופין אותו לגרש כדי לקיים תנאו ואין זה גט מעושה שהרי מדעתו קבל עליו תנאי זה בשעה שנשאה. אלא שעדיין קשיא לי שהרי קדש בלא שום תנאי והיכי אתו נשואין שהם על תנאי לבטל הקדושין שהם בלא שום תנאי. וי"ל דכל המקדש על דעת תנאי הנשואין מקדש וכיון שנהגו כן בכל הכתובות אדעתא דהכי קדיש והוי כאלו התנה בשעת קדושיו וצ"ע. ועוד קשיא לי שאין זה תנאי גמור שהרי אינו כותב על מנת שאם ישא אחרת שיגרש אותה אלא כך כותבין וקבל עליו חתנא דנא שלא ישא אשה אחרת עליה ואם ישא אחרת עליה יהיב ליה מאי דחזי לה ויפטרנה בגט כשר ואין נראה שיהיה זה כקבלת תנאי בנשואין. לפיכך הנכון בזה דלא אמרינן ליה גרש או אל תגרש אלא משמתינן ליה עד דמקיים תנאיה שלא יהיו לו שתי נשים כיון שהוא בוחר לגרש את אחת מהן אין זה כפייה לגרש דמדעתו מגרש אותה וכל שכן שכבר נהגו לכתוב ואלו התנאים שביניהם משמע שעל תנאי זה נשאת לו הילכך התקנה שיכופו אותו לקיים תנאו ומה שקבל עליו והוא יעשה מה שירצה והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: