שו"ת רדב"ז/אלף רפו

אלף רפו

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שזרק גט לאשתו בחצרה ביום ולא ידעינן אם היא ישנה או נעורה אם זכתה לה חצרה ומתגרשת או לא: תשובה תנן פרק הזורק נתן בידו והיא ישנה נעורה וקוראה והרי הוא גטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך ופירוש דמתניתין דבעינן שיהיה הגט בידה מתחלה ועד סוף דהויא לה כנתינה אריכתא. אבל אם נפל הגט מידה ונטלתו אינה מגורשת דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע ואין בעינן ונתן בידה וליכא. הילכך לטנין השאלה אם היה הגט בחצרה עד למחר שהיא נעורה ואמר לה הא גיטך מגורשת דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון (שזרעו) [שזרק] לה בתחלה בחצרה נמצאת אומר דאין מקום לשאלה אלא כגון שנאבד הגט או נשרף או שהלך לו ולא אמר לה הא גיטיך. ולענין שתנשא בו לכתחלה לא תיבעי לך דאפילו היכא דזרק לה גטה בחצירה המשתמרת לדעתה והיא נעורה ועומדת בצד חצרה איכא כמה רברבי דאמרי דלא תנשא בו לכתחלה דגרסינן בפ' הזורק אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעבד עובדא עד דמטי גטה לידה. וכתב בערוך קבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בתוך חצרה לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה עד כאן. והכי איתא בירושלמי המחוור שבכולן עד שיתננו לידה ואעפ"י שהתוספות ורוב המפרשים כתבו דלא קאי שמואל אלא אזרק לה גטה קרוב לה וכו' מכל מקום כתב הרשב"א ז"ל (בעל) סברת התוספות וז"ל אלא שדברי קבלה הם וראויין לחוש להן עד כאן. הילכך אם הבעל לפנינו לא עבדינן עובדא מד דמטי גיטא לידה אבל אם הבעל הלך למדינת הים ואיכא מיגונא דאתתא סמכינן על רוב הפוסקים ותנשא לכתחלה נמצאת אומר כי השאלה היא כגון שהלך הבעל למדינת הים או שנשאת כבר בגט זה. וצריך שתדע כי בעיקר הדין איכא פלוגתא דרבוותא שהראב"ד ז"ל סובר שאם זרק לה גטה בחצרה והיא ישנה מגורשת וז"ל ואם היתה ישנה בשעת זריקת הגט ונאבד או נתקרע קודם שנעורה. מכולהו משמע דלא בעינן דעת דהא משמע דאף בזו שנתקרע אחר זריקה קודם שנעורה מסתברא דמגורשת דאינו עולה על דעת שאם נתקרע הגט מיד לאחר זריקתו בחצרה בפני עדים שיהיו העדים אומרים נעורה היתה בשעת זריקת הגט ע"כ. וכתב עלה הרשב"א ז"ל אבל מה שכתב רבינו ז"ל דאפילו זרקו לה בחצרה והיא ישנה דמגורשת הא ודאי צריכא עיונא ומסתברא דלעולם אינה מגורשת דלא עדיפא חצרה מידה נתנו בידה והיא ישנה אינה מגורשת כל שכן בחצרה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועד דאתי עדים ואמרי באותה שעה נעורה היתה אינה מגורשת תדע דכל שאין לה יד אין לה חצר. ועוד ראיה שוטה שאין לה לא יד ולא חצר וזו הואיל ואין לה יד איך יש לה חצר עד כאן. וכן כתב הריטב"א ז"ל שאינה מגורשת וכן כתב הר"ן ז"ל. ומכל מקום יש לתרץ לפי שטת הראב"ד ז"ל דכיון שזרקו לה בחצר המשתמרת לדעתה עדיפא מידה והיא ישנה שאינה משתמרת כלל. ושוטה נמי לא קשיא דההיא אין לה יד כלל המחוסר מעשה ולאו סמיה בידן אבל ישנה אע"ג דהשתא אין לה יד מכל מקום ראויה היא להיות לה יד דלאו מחוסר מעשה וסמיה בידן הוא הילכך אפילו השתא יש לה חצר כיון שהיא משתמרת כן יש לתרץ לדעת הרב ז"ל. אבל מכל מקום סוגיא דגמרא משמע כדברי האחרונים דקאמר ישנה לאו בת אגרושי היא משמע דישנה לאו בת אגרושי כלל היא לא על ידה ולא ע"י חצרה מיהו אם עשתה שליח קבלה וקבלתו בעודה ישנה לכולי עלמא מגורשת דשלוחה לאו מידה אתרבאי אלא מדין שליח ושלוחו של אדם כמותו. והשתא בנ"ד כיון שרוב בני אדם ישנים בלילה ודאי שאינה מגורשת ואם נשאת תצא עד שתביא עדים שהיתה נעורה באותה שעה שזרק לה גטה. אבל מה שיש לשאול אם זרק לה גטה בחצרה ביום והיא בצד חצרה המשתמרת לדעתה ולא ידעינן אם היתה ישנה או נעורה כיון שדרך בני אדם להיות נעורים ביום מגורשת או דילמא אינה מגורשת עד שתביא עדים שהיתה נעורה באותה שעה. ומסתברא לי כיון דרוב בני אדם נעורים ביום וקי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף אם נשאת האשה או שהלך בעלה למדינת הים אין לך שעת הדחק גדול מזה וסמכינן על הראב"ד ז"ל דסבירא ליה דאפילו ידעינן בודאי שהיא ישנה מגורשת אם זרק לה גטה בחצרה המשתמרת לדעתה. וקרוב אני לומר שאפי' בני המחלוקת מודים בזה והא דכתב הרשב"א ז"ל עד שתביא עדים שבאותה שעה היתה נעורה בלילה איירי ולא ביום. או דילמא אפילו ביום ולענין שתנשא לכתחלה שהרי הוא ז"ל סובר דהא דאמר שמואל ואת לא תעביד עובדא עד דמטי שטרא לידה לא קאי אזורק גט לאשתו בחצרה אבל לענין אם נשאת שתצא או אפילו לענין דליתיה לבעל דילמא לא אמרה. הילכך לענין נדון דידן כיון דאיכא כמה טעמי חדא שעיקר הדין הוא תלוי במחלוקת ועוד דרוב בני אדם נעורים ביום. ועוד דהוי כדיעבד כיון שהלך הבעל למדינת הים ואיכא עיגונא דאתתא סמכינן אכל הני טעמי ותנשא בגט זה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: