שו"ת רדב"ז/אלף רפ

אלף רפ

שאלה מעשה היה בראובן שהלך למדינת הים והניח ביד אשתו נכסי נדונייתה וכתוב בכתובתה שאם תמות בלא זרע של קיימא שימסור חצי מה דאשתייר מנדונייתה ליורשיה כאשר נהגו בכל הכתובות כמנהג דמשק ומנה שליח שאם תמות בעודו במדינת הים שיהיה זה המורשה במקומו לגבות מה שראוי לו מנכסי אשתו. האם יועיל שליחות זה או לא: תשובה לכאורה היה נראה שהרשאה זו אינה כלום אפילו לפי מה שנהגו עכשיו לכתוב הרשאה אפי' אמטלטלי דכפרי ולא חיישינן לטעמא דמחזי כשקרא דדוקא לענין קיום שטרות חיישינן דמחזי כשקרא אבל בעלמא לא. חיישינן. וטעמא דמלתא משום שהוא כפירת שעבוד קרקעות. אבל אם היא מלוה על פה שכפר בה לא תקנו שיכתבו עליה הרשאה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל והסכמת רוב הפוסקים דכתבינן האידנא אורכתא אפילו אמטלטלי דכפרי ובשלמא התם איכא מידי שתחול עליו הקנין דהיינו המטלטלין אבל בנדון שלנו על מה יחול הקנין עתה שאין לו כלום עד אחר עתה. ודכוותה אמרינן במי שנתחייב שבועה לחבירו שאינו ממנה שליח להשביעו שאין שם דבר שיקנה לו ואין אדם מרשה על תביעת דברים שאין הדברים נקנין והכא נמי דברים מקנה לו שאם תמות אשתו יזכה בירושתה במקומו והוי כאומר מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך דלא אמר כלום אע"ג דנכסי דאבוה איתנהו בעולם ודגים נמי איתנהו בים כיון שאינם ברשותו אינו יכול למוכרן וכל שכן שלא יוכל להקנותם בהרשאה ולא תקינו בהא מידי דלא תקינו אלא בזמן שהמטלטלין הם שלו עתה לפי דבריו אע"ג דחבירו כופר בהם אבל בנדון דידן לא תקינו. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאף לפום דינא דגמרא יכול לכתוב הרשאה על זה דהא נכסי צאן ברזל הם ואחריותן עליו. דהא כתבינן בכתובתה וקבלינן עלוהי ואם הוסיפו הוסיפו לו ואם פחתו פחתו לו וכדידיה דמו. ואם לאו שבח בית אביה לא היתה נוטלת כליה אלא דמיה. משמע מכל הני שהם שלו ממש אלא שאינו יכול למוכרם לכתחלה אבל אם מכרם מכורים וכיון שהם שלו והניחם ביד אשתו בתורת פקדון ויכול להקנותם ע"י הרשאה וכשתמות האשה יכול המורשה לתבוע הנכסים מיורשיה שהרי הבעל יורש אשתו והיורשים באים עליו מכח התקנה. הילכך הם מוציאים מיד הבעל או מיד שלוחו של בעל. והוו מטלטלי דפקדון דלא כפריה וכותבין עליהם הרשאה למה"ד למי שיש לו מטלטלין פקדון אצל ראובן ועושה שליח ואומר לו בזמן שפקדוני ביד ראובן לא תשאל ממנו דבר שהוא נאמן אצלי אם ימות ראובן אין רצוני שיהיה פקדוני ביד בניו ותתבע פקדוני מהם שהרי אין בני ראובן יכולין לומר לאו בעל דברים דידן את והכא נמי לא שנא. אבל מה שיש להסתפק הוא אם כשהלך ראובן למדינת הים נתן הנכסים ביד האשה וסלקה האחריות מעליו שחזרו הנכסים עתה להיות נכסי מלוג ואינם של הבעל אם יכול למנות שליח שאם תמות אשתו יגבה אותם שהרי הבעל יורש נכסי מלוג של אשתו כולם שהרי לא היתה תקנת דמשק שיחלוקו אלא בנכסי צאן ברזל דשכיחי אבל בנכסי מלוג לא תקנו דכולהו נכסי אית להו נכסי צאן ברזל ולאו כלהו נשי אית להו נ"מ. וי"ל דכיון דבעל אוכל פירות דנכסי מלוג תליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל ר"י דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי מצי למנות עלייהו שליח דהא אית ליה קנין בגווייהו. ולריש לקיש קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא מצי למנות עלייהו שליח דלית ליה קנין בגווייהו. וקיימא לן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ועדיין צריך עיון אם היו שם מקרקעי דקי"ל דבעל בנכסי אשתו אם היו מקרקעי אין צריך הרשאה דמגו דעביד דינא אפירי עביד דינא אארעא גם לגבי שליח מגו דמשוי שליח אפרי משוי נמי אארעא: