שו"ת רדב"ז/אלף רעג

אלף רעג

שאלה שאלת ממני על שבועת השותפין וחברותיה אם צריכה הודאה במקצת וכפירה במקצת ואם חלקו השותפין וזה טוענו ברי אם יכול להשביעו או לא. ואם רצה להפך אם יכול להפך השבועה או לא: תשובה שבועת השותפין כעין דאורייתא תקנוה וגם היא בנקיטת חפץ הילכך צריכה כפירת הטענה שתי כסף כרב וההודאה שוה פרוטה כעין של תורה וכן כתב רש"י ז"ל שזה טוענו שמא עכבת משלי שתי כסף וזה מודה לו במקצת דקרובה היא לשבועה דאורייתא אלא שטענת שמא היא עד כאן. אבל האידנא לא נפקא מינה מידי אחר שנתקנה שבועת היסת אפילו טען לא נשאר בידי כלום מן השותפות כלל משביעין אותו שבועת היסת לא נפקא מינה אלא לאנקוטי חפצא. ואע"ג דשבועת היסת אינה באה אלא על טענת ברי הנ"מ בשאר טענות אבל בשותפין וחברותיה שעיקרה אינה אלא על הספק גם בשכופר בכל נשבע שבועת היסת עליה אפי' שהיא שמא דאלת"ה כל שותף יקח מן השותפות וחבירו אינו יכול לטוענו אלא שמא וזה יכפור בכל והולך לו בלא שבועה אלא ודאי כדאמרן. ולענין אם חלקו השותפות וזה טוענו ברי הרי זה נשבע שבועת השותפין דלא הוי טעמא משום מחילה דא"כ לא היה יכול לגלגל עליו אלא טעמא הוי דלא תקנו שישבע על טענת שמא אלא קודם שחלקו השותפות אבל בטענת ברי משביעו לעולם. ולענין להפך השבועה אם זה טוענו ברי יכול להפך עליו השבועה אבל בטוענו שמא אין יכול להפך כלל. ומכל מקום דעת הרמב"ם ז"ל שאין שבועה מתהפכת אלא שבועת היסת אבל שאר השבועות ובכללם שבועת השותפין אין יכול להפך אפילו בטוען ברי וכן ראוי לדון. ולענין אם הוא חשוד נפטר לגמרי דלא אחמור כולי האי כיון שבא על טענת שמא. ואם טען ברי וזה כופר בכל גם כן פטור דתקנתא לתקנתא לא עבדינן. והיכא דיש מחלוקת ביניהם אם חלקו או לא. דעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל שהוא פטור שלא תקנו אלא כשהם שותפין בבירור ואף עפ"י שיש חולקין לאלו ראוי לשמוע. ואמרינן בגמרא דטעמא דהני כולהו משום דמורו היתירא וכתבו בשם ר"ת דמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר עמלו לא מורי היתרא. ואני חוכך בטעם זה לפי שכבר נהגו לכתוב והודה פלוני שקבל דינר בשכר טורחו ואין מקבל דבר ואכתי איכא הוראת היתר ואפילו תימא דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי מ"מ הרי מכר טורח מרובה בשכר מועט ואכתי איכא הוראת היתר אבל מה נעשה שכבר הורה זקן ואין משיבין את הארי וכו'. ואיפשר שגם ר"ת לא אמרה אלא בזמן שנוטל שכר טרחו משלם אבל אם מתנה לקחת דינר על כל שכר טרחו מודה הוא ז"ל שעדיין מורה היתר לעצמו ולזה דעתי נוטה ומשביעין ליה. ולענין אם מגלגלין על השותף לפי שבאה על טענת שמא הלכתא דבכל גונא מגלגלין ברי על ברי ושמא על שמא וברי על שמא ושמא על ברי. והנראה לעניות דעתי כתבתי: