שו"ת רדב"ז/אלף רנ

אלף רנ

שאלה ראובן גזל את שמעון ולא הספיק להעמידו בדין עד שמת ובאו יורשי שמעון ותבעוהו גזלת את אבינו מנה שכך פקדנו ובאו עדים שגזלו אבל אינם יודעים כמה שאם היה אביהם חי היה נשבע ונוטל כדתנן במתניתין פרק כל הנשבעין יורשי שמעון נמי נשבעין שגזל את אביהם מנה וכן פקדנו אבא ושלא פרעו ונוטלין או לא: תשובה כך היה נראה לכאורה דיורש כרעיה דאבוה הוא וכיון שטוען ודאי גזלת את אבי מנה שישבע ויטול. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו מהאי טעמא הוא דכיון דשבועה זו תקנתא דרבנן היא לנגזל ולנחבל ולשכיר גופייהו תקינו רבנן שיהיו נשבעין ונוטלין אבל לא תקינו שיוריש שבועה זו לבניו אלא שבקוה אדינא דאורייתא וטעמא דמלתא כיון דלא שכיח כולי האי שימות קודם שיעמוד בדין לא תקינו רבנן והכי איתא בירושלמי בהדיא דכל היכא דשכיר חי ומת בעל הבית דינו עם היתומים כדינו עם אביהם אבל אם מת השכיר לא תקינו ביתומיו כלום ואינו מוריש שבועתו לבניו שישבעו שפקדם אביהם שלא נפרע כי דיים שתקנו לשכיר בעצמו בעודו חי והיינו דקתני תנא השכיר עד כאן. וא"ת בשלמא שוכר וחובל אית להו תקנתא שנשבעין ונפטרין אבל גזלן בעדים חשוד על השבועה הוא ואין משביעין אותו ונמצאו היתומים מפסידין הא לא קשיא כלל דהוה ליה חשוד על השבועה ושכנגדו נשבע ונוטל וכיון שהיורש טוען בודאי שגזלת את אבי מנה נשבע ונוטל ולא מפני תקנת המשנה אלא מפני שכנגדו חשוד על השבועה ואם אין היורש טוען בודאי מחרימין חרם סתם כפי תקנת הגאונים ז"ל. וא"ת כיון דגזלן אין יכול להשבע היינו שכנגדו חשוד על השבועה ותרתי למה לי. ויש לומר דתרי גווני חשוד קתני או משום גזלנותא או משום שעבר על השבועה כנזכר לעיל: