שו"ת רדב"ז/אלף רלג

אלף רלג

שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שתבע את שמעון דינר זהב יש לי בידך שהלויתיך ושמעון השיב אין לך בידי אלא עשרה מיידיש כסף בתורת פקדון שיש מי שרצה לומר דאין זה מודה במקצת הטענה ופטור משבועה דאורייתא משני פנים שהרי זה טענו זהב וזה הודה לו בכסף. ועוד שזה טענו מלוה וזה מודה לו בפקדון: תשובה מי שרצה לומר כן לא ראה סוגיית הגמרא בריש שבועת הדיינין ולא מה שכתבו עליה המפרשים ז"ל אלא מסברת הכרס אמר כן. אבל האמת הברור שזה נקרא מודה במקצת בכל אחת משני הדברים דאיכא פלוגתא בין רב ושמואל באותה סוגיא בטוען לחבירו סתם דינר כסף או דינר זהב או אחד משאר המטבעות ולא הזכיר דינר מוטבע דרב סבירא ליה דכל הטוען סתם דינר זהב שוה דינר קאמר וכן בכל שאר המטבעות וטעמא משום דדרך מטבע לעשותו דמים לכל דבר. ושמואל סבר דדוקא קא טעין ליה ופסק הריא"ף ז"ל ורוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם כרב משום דתני רבי חייא לסיועי לרב וכיון דקיימא לן דמי שטוען דינר זהב או שתי כסף שוה דינר זהב או שוה שתי כסף קאמר בשזה משיבו אין לך בידי אלא עשרים מיידיש שוה עשרים מיידיש קא מודה והרי מודה ממין הטענה וגדולה מזו שאפילו הודה בכסף דוקא כגון דאמר ליה אין לך בידי אלא עשרים מיידיש טבועים אפילו הכי חייב דהא הכל הוי בכלל שוה כסף אשר טענו חבירו. הילכך בנדון דידן הוי שפיר ממין הטענה כיון דמי שטוען על חבירו דינר זהב או שתי כסף שוה קאמר ליה וזה הסכמת המפרשים ז"ל. גם מן הטענה השנייה צריך שתדע שמי שטען על חבירו מנה לי בידך מלוה והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים של פקדון חייב דהוי שפיר הודאה ממין הטענה שאין הגורם מעלה ומוריד כן דעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ה והרשב"א והריטב"א זצוק"ל הילכך מכל ב' הטעמים שאמרו שאין זה מודה מקצת הטענה הוי מודה ממין הטענה וחייב. אבל צריך לדקדק אם הזכיר לו בהדיא דינר זהב טבוע שאם כך היה המעשה תלוי במחלוקת מפרשיה. ורוב הפוסקים הסכימו דלא הוי ממין הטענה אע"ג דזה טוענו מטבע וזה הודה במטבע כיון דאין המין שוה ולא הצורה שזה טוענו זהב וזה מודה לו בכסף והדבר ידוע שאין צורת מטבע הזהב כצורת מטבע של כסף ולפיכך לא הוי הודאה ממין הטענה. ומחלוקתם תלוי בגרסת הגמרא דגרסינן פרק שבועת הדיינין א"ר אלעזר בטוענו בדינר מטבעות וגרש"י ז"ל דינר מטבעות כלומר דינר טבוע ולא טענו משקל וזה הודה לו מטבע ואעפ"י שזו זהב וזו כסף או נחשת ממין הטענה הוא דכולהו מטבע נינהו עד כאן פרש"י ז"ל. ומחו לה אמוחא התוספות ובעלי החדושין והעלו כגרסת ר"ח בדינר מטבעות כלומר שנתן לו דינר להחליף וליתן תחתיו מטבעות והלה אומר החזרתי כולו חוץ מדינר כסף או טריסית או פונדיון או פרוטה אבל טענו מטבע של זהב וזה מודה מטבע של כסף אינה הודאה כלל ולזה הסכימו רוב האחרונים ז"ל כי פירושו של רש"י וגרסתו יש עליה כמה קושיות וכמה גמגומין ע"ש. ומכל מקום אם צורת מטבע הזהב ומטבע הכסף שוים בצורתם שהכל הוא מטבע אחד צריך לי עיון אי הוי ממין ההודאה כיון שהם צורה אחת או דילמא לא כיון שאינם מין אחד. ומסתברא לי דהוי שפיר ממין הטענה דהוי מלתא מציעתא בין פירש"י ובין פירוש המפרשים ודייקינן לה ממה שהקשה הריטב"א ז"ל על רש"י ז"ל וז"ל וכמה תשובות בדבר חדא דמאיזה טעם יהיו ב' מטבעות חלוקות במין וחלוקות בצורה מין אחד עד כאן. משמע טעמא שהם חלוקות גם בצורה אבל אם הם שוים בצורה משמע דלא קשה על רש"י שהרי אתה מודה שאם שוין במין וחלוקין בצורה הוי שפיר ממין הטענה גם כן אם יהיו שוים בצורה וחלוקין במין יהיה ממין הטענה. ומפני שאין הדבר מצוי דלעולם צורת מטבע הזהב וצורת מטבע הכסף וצורת מטבע הנחשת חלוקין זה מזה לא הארכתי בו. וא"ת מאי שנא זה טוענו מלוה וזה מודה בפקדון דאמרת דהוי ממין הטענה וטענו מטבע זהב וזה מודה לו במטבע כסף דלא הוי ממין הטענה. וי"ל דהתם הכל ממין א' אלא שיש חילוף בטענה אבל במטבע יש חילוף בממון בעצמו שהוא גורם השבועה דהא כי כתיב כי הוא זה אכסף או כלים דלעיל קאי וצריך שיהיה כי הוא זה ממין הכסף שטוענו. אבל אונתן ליכא קפידא דמשמע שפיר בין נתינה דפקדון ואנתינה דהלואה והרי זה נכון. ומכל מקום כתבו ז"ל דאע"ג דהטוען על חבירו דינר זהב שוה דינר קאמר כרב הני מילי שלא תבעו בתורת פקדון אבל תבעו דינר זהב יש לי בידך בתורת פקדון דוקא קאמר שאין לו אלא פקדונו ובעינן ממין הטענה ושמעינן מינה נמי שאם טוענו חטין או שאר מטלטלין או סחורה דוקא קא טעין דלא אמרינן אלא במטבעות משום דנעשים דמים לכל דבר. ועוד כתב הרא"ה ז"ל משם הרמב"ן ז"ל שאם טוענו מטבע של מלכות אחרת שאינו יוצא בעיר דוקא קא טעין דהא אין דרך לעשותו דמים לכל דבר אבל המטבע היוצא בעיר שלא פסלתו מלכותו דרך לעשות דמים ושוה קא טעין ובכל דבר שיודה הוי ממין הטענה. ואע"ג דהרשב"א ז"ל פוסק בתשובה דקי"ל כשמואל דדוקא קא טעין וטעמו דבמאי דתני רבי חייא לסיועי לרב דהיינו דבעינן כפירת שתי כסף פסקינן כוותיה אבל באידך פלוגתא אי שוה קא טעין או דוקא קא טעין הדרינן לכללין הלכתא כשמואל בדיני דלא הא בהא תליא. מכל מקום אנן אפסקא דהריא"ף והראשונים סמכינן דפסקו בכולא מילתא כרב וכן כתבו בתוספות והביאו ראיה דרב פפא דהוא בתרא ס"ל כרב ואע"ג דרב אשי דהוא בתרא טפי מתרץ הברייתא דלא תקשה לשמואל לא קשיא דאורחא דבתראי לתרץ הברייתות דלא יקשו לאמוראי קמאי. והיינו דשיילינן בהך סוגיא לרבי אליעזר מדמתרץ לשמואל לימא כשמואל ס"ל ולא שיילינן הכי בדרב אשי דרבי אלעזר שהיה בזמנו של שמואל אלולי דס"ל כוותיה לא הוה מתרץ מתניתין אליביה אבל רב אשי דהוא בתרא מתרץ כל דברי האמוראים דלא תפסינן להו מתניתין אע"ג דלא סבירא ליה כוותיה. והנראה לעניות דעתי כתבתי: