שו"ת רדב"ז/אלף רטו
אלף רטו
עריכהשאלה שאלת ממני על ראובן שפסק לתת לבתו כך וכך תכשיטין בנדוניא ונתן לה מקצת ומקצתן עדיין לא קנה אותם והכניסה לחופה ולא הספיק לקנותה עד שמתה הבת בלא זרע והבעל תובע חלקו באותן הנכסים באומרו שהוא יורש אותם והביא ראיה לטענתו לשון הרמב"ם ז"ל פרק כ"ב מהלכות אישות כיצד האשה שנתארסה ומסרה אביה וכולי ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אעפ"י שהכתובה עדיין בבית אביה בעלה יורשה עד כאן. וכן כתבו האחרונים בשמו ואעפ"י שיש חולקים עליו מ"מ אתריה דמר הוא: תשובה אין הבעל יורש בראוי כבמוחזק וזה ראוי הוא ולא עדיף ממלוה שהלותה האשה שאין הבעל יורש אותה וטעה בדברי הרב ז"ל שהרב איירי בזמן שכל כתובתה בעין וזכתה בה איהי אלא שעדיין היא בבית האב אבל בתכשיטין שעדיין לא קנה אותם ולא זכתה האשה בהם אין הבעל יורש אותם אפילו לדעת הרב דאי לא תימא הכי קשיא מדידיה אדידיה שהוא ז"ל כתב בפ"ק מהלכות נחלות וז"ל ושם ביארנו שהוא יורש את נכסי אשתו שבאו לרשותה והוחזקו בין נכסים שהכניסה לו בנדונייתה בין נכסים שלא הכניסה לו עד כאן אלא מאי אית לך למימר שיש חילוק בין הנכסים שבאו לרשותה והוחזקה בהם אעפ"י שהם עדיין בבית אביה לנכסים שלא זכתה בהם ולא באו לרשותה. וגדולה מזו כתב ההר"י קולון ז"ל סימן צ"א עיין עלה. הילכך אין חולקין אלא מה שנמצא בעין. ואם לקח הבעל מן הנדוניא והוציאם אפילו שלקחם שלא מדעת אשתו אינם בכלל החלוקה וזכה בהם הבעל שהרי הוא בא מכח ירושה והם באים עליו מכח תקנה והבו דלא לוסיף עלה ויד התקנה על התחתונה וכן מוכיח לשון תנאי הכתובות יחלוקו מאי דאשתייר מנדונייתה. ומזה הטעם אני אומר כי גם קבורת האשה תהיה מן האמצע ולא על הבעל לבדו אע"פ שתקנו קבורתה תחת כתובתה והם מנה או מאתים והוא יורש אותה וכבר נהגו כן להוציא הקבורה מן האמצע. וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת. ועיין בתשובת מהר"ר ישראל ז"ל ותמצא גדולה מזו שאפילו תפס החתן ספרים בשביל מה שחייב לו חתנו מנדוניית אשתו מוציאין מידו. וכתב עוד שאפילו היו התכשיטין של הנדוניא מופקדים ביד שליש אין הבעל יורש אותם ועיין סימן שכ"א ובמרדכי כתוב שיחלוקו והנראה לע"ד כתבתי: