שו"ת רדב"ז/אלף ר

אלף ר

שאלה שאלת אם מותר לעשות לחולה שיש בו סכנה בשבת דברים שאין בהם צורך כל כך: תשובה דבר זה מחלוקת בין הפוסקים ואני מן המקילין מדקאמרינן דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות ואם כן יהיה מותר לעשות לו אפי' דברים שאין בהם צורך. הא ליתא ודאי דאין כאן צד סכנת נפשות אבל בדברים שיש בהם קצת צורך אפשר שאם לא תעשה לו הדברים שיש בהם קצת צורך יבוא לדברים שיש בהם צורך הרבה והדבר ידוע דאפילו ספק ספקא דוחה את השבת. תדע שהרי שוחטין לחולה בשבת אעפ"י שאפשר להאכילו נבלה דאין בו אלא איסור לאו משום דילמא ידע שהיה נבלה ויקוץ בה ויסתכן. עוד אני אומר בטעמו של דבר כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אינן רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חילול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך. ויצא לנו משני הטעמים שאם החולה בעצמו בא לפקח על עצמו כגון שאין שם אחרים ויודע בעצמו שלא יקוץ בנבלה מוטב שיאכל נבלה או יאמר לעכו"ם לנבל ולא ישחוט הוא בידו דהכא איסור לאו והכא איסור סקילה. ומה שכתב הר"ן ז"ל בטעמו של דבר זה לא נתיישב אצלי וכבר השבתי בטעמו של דבר בתשובה אחרת. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: