שו"ת רדב"ז/אלף קצו
אלף קצו עריכה
שאלה מעשה היה בראובן שנדר בנזירות שמשון שיגרש את אשתו והוא עומד קרוב לפסח וכך אמר לה בלשון ערבי אכון נזיר שמשון אין כאן תכוני על דמתי אל מועד ועתה מתחרט מה היא תקנתו: תשובה כבר ידעת כי נזיר שמשון אינו בשאלה והתרה ואפי' שיתחרט או שימצא פתח לנדרו אינו מועיל. עוד צריך שתדע כי נזירות שמשון בין שהוציאו בלשון נדר בין שהוציא בלשון שבועה חייל וא"כ אין לו תקנה אלא שיגרש ויצא ידי נזירותו ואעפ"י שנראה שמגרש באונס וגט מעושה אינו גט לא קשיא כיון שע"י גט זה נפטר ממזונותיה ואינה כאשתו לשום דבר כבר יצא ידי נזירותו ואם נתקדשה לאחר תפסו בה קדושין שאין זה אונס גמור שהרי מדעתו ורצונו נדר והביא עליו את האונס. ואע"ג דקצת האחרונים הצריכו למי שבא לגרש את אשתו להתיר כל נדר או שבועה שיש לו לגרש אותה חומרא בעלמא היא כשאר חומרות שהחמירו בגיטין. ואם כן שפיר קיים זה תנאי נזירותו. ואם רוצה להחזיר יחזיר ומברך לה ברכת אירוסין ושבע ברכות כיון שהיא מגורשת גמורה. ואעפ"י שנמצא בתשובות הגאונים דמחזיר גרושתו אין מברך זולת ברכת אירוסין ולא שבע ברכות לא סמכנו עליה לפי שלא כתבוה האחרונים ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל חולק עליה. ואם אינו רוצה להחזירה נראה לי שצריך גט אחר להתירה לכתחלה לאחרים מפני חשש אונס הגט הראשון. ומה שיש להסתפק בנדון דידן אם יוכל ראובן לגרשה אותה קודם המועד ולהחזירה מיד כיון שכוונת נדרו היה שיגרש אותה הרי קיים נדרו. ואע"ג דמשמעות הלשון שהוציא שלא תהיה אשתו במועד מכל מקום בעינן פיו ולבו שוים. ופשיטא לי דלעולם לא מצי לקיים אותה במועד דפיו ולבו שוין הם. שהרי כוונת לבו בשעת הנדר היה לגרש לגמרי וקבע לו זמן קודם המועד. שהרי לא היה בדעתו באותה שעה לגרש ולהחזיר אלא שמחמת חרטתו אומרים לו שיגרש לקיים נדרו ואחר כך אם ירצה להחזיר יחזיר וזה ברור מאד. הילכך אין לו תקנה אלא שיגרש אותה קודם המועד ותשאר מגורשת כל המועד ואחר כך יחזיר אותה. ואין ראוי לשום בעל הוראה להקל בנזירות שמשון לפי שהיא תקלה גדולה שהרי על כל כוס וכוס ועל כל תגלחת ותגלחת לוקה וזה הולך וסומך על הוראתו. והקולר תלוי בצוארו רחמנא ליצלן: