שו"ת רדב"ז/אלף קמא
אלף קמא עריכה
שאלה ילמדנו רבינו באשה שלקחה בהקפה מלבוש וחלוק וכיוצא בזה ובא בעלה לגרשה היא אומרת אני חייבת דמי המלבוש והחלוק והוא אומר איני יודע כל מה שבביתי הוא שלי ולא היו עליה בשעה שגרשה הדין עם מי: תשובה כבר ידעת שיש במצרים שני מנהגות מנהג הלועזים שכותבין בכתובה מעשה ידיה לו וכסותה עליו ומנהג המוסתערב שכותבין מעשה ידיה לעצמה והוא חייב לתת לה כך וכך לשנה לצורך כסותה לפיכך צריך לדעת אשה זו מאיזה מנהג היא אם היא ממנהג הלועזים הדין עם הבעל דהא קיימא לן כל מה שבבית האדם הוא ברשותו והמוציא ממנו עליו הראי' וה"ל כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שישבע שאינו יודע ונפטר דקי"ל כרב נחמן בדיני אף בנדון דידן ישבע הבעל שאינו יודע שזה המלבוש או החפץ לקחה אותו בהקפה ונפטר ואעפ"י שאינו טוען אני קניתיו דדילמא ממעשה ידיה הוא או מציאה או אחרים נתנו לה. וגדולה מזו אני אומר שאפי' יש עדים שלקחה בהקפה מצי למימר דילמא פרעה וקינוניא היא עושה כיון שלא העידו שעדיין הוא עליה חוב. ואע"ג דקי"ל דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך חייב שאני התם דהוה ליה למידע כיון שהוא בעצמו לוה אבל בנדון דידן לא אמרה לו האשה חפץ פלוני לקחתי מפלוני בהקפה דנימא איבעי ליה למידע אם (פרע) [פרעה] או לא. ותו דהא מצי למימר לה כיון שכסותך עלי ואני עמך למה לא שאלת ממני או הודעתני. הילכך גם בזו ישבע הבעל. אבל אם היא ממנהג המוסתערב הדין עם האשה כיון שאין טוען ברי חדא דאין כסותה עליו אלא מעות קצובין הן תלבש הרבה הן מעט וזה מנין לו. ותו דמעשה ידיה לעצמה ומציאה לא שכיחי. ולפיכך אני אומר שנוטלת אותה בלא שבועה חדא דאין נשבעין על טענת שמא. ותו דאע"ג דנשבעין על טענת יורש אע"ג דטענת שמא היא משום דלא הוה ליה למידע והכא נמי לא הוה ליה למידע הני מילי במילתא דשכיחי אבל שמא מציאה מצאה לא שכיח ולא משבעינן עליה ומכל מקום מחרימין חרם סתם על כל מי שלוקח ממון שאינו שלו וכן תקנו הגאונים ז"ל: