שו"ת רדב"ז/אלף קג
אלף קג עריכה
שאלה תקע והפסיק בין קולות הבבא בקול שופר שלא היה צריך כגון שצריך לעשות סימן תש"ת ועשה תשר"ת ודאי הוי הפסק שכן כתב הרמב"ם ז"ל והוא שישמע כל בבא על הסדר. ואם לא הפסיק בקול שופר אלא ששהה מעט לקחת נשימה ודאי דלא הוי הפסק דלא בעינן שיעשה הסימן בנשימה א' חוץ משברים ותרועה לדעת הרמב"ן ז"ל שכתב שהן קול אחד וצריך לעשותם בנשימה אחת. כי קא מבעיא לן אם הפסיק בקול פסול של שופר או בקול עשוי פסקי פסקי או בתקיעה קצרה. ילמדנו רבינו כלל בדבר זה: תשובה כל קול שהוא ראוי להצטרף להשלים שום סימן הוי הפסק וכל קול שאינו ראוי להצטרף לא הוי הפסק שהרי הדבור אינו מפסיק שהרי אם שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וה"ה התוקע בעצמו ומי לא עסקינן בשדבר בנתיים ומיהו אם רצה להרבות בשברים מותר ולא הוי הפסק שהרי הוסיף ממין הקול שהוא עסוק בו הא למה זה דומה למי שמאריך בתקיעה או בתרועה דלא הוי הפסק. וראיה לזה ממעשה שאירע במגנצ"ה והוא כתוב במרדכי וברוקח וברבינו ירוחם ז"ל. ולענין אם טעה לאיזה מקום חוזר בזה יש מחלוקת והראוי לעשות הוא שיחזור לראש הסימן שהוא עסוק בו כגון אם עשה שני פעמים קשר"ק וטעה בפעם השלישית בסופו או באמצעיתו אין חוזר לעשות קשר"ק ג"פ ואין אומרין ג"כ חוזר למקום שטעה אלא חוזר לראש אותו סימן ועושה פעם אחת קשר"ק וזו היא מילתא מציעתא ודעת רוב הפוסקים אעפ"י שאין כן סברת הרא"ש ז"ל. והנלע"ד כתבתי: