שו"ת רדב"ז/אלף עה

אלף עה

שאלה ראובן נשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה ומרדה בו ואינה רוצה לשמשו אם יוכל לישא אחרת בלא רשותה או אם צריך התרה או אם שהתה עשר שנים ולא ילדה ואינה רוצה ליתן לו רשות מה יעשה האם יהיה יושב ובטל: תשובה עיקר הדבר כן הוא דמפייס לה ואם לא נתפייסה מתרינן בה ואם עדיין עומדת במרדה יתירו לו שבועתו וישא אשה אחרת ולא יחוש לשבועה אעפ"י שהיתה לדעתה ולתועלתה שלא נשבע על מנת לישב בטל מפריה ורביה ולעבור על דברי תורה לבטל את המצוה שהרי מה שחייבתו תורה דהיינו שאר וכסות פטור מהם כ"ש במה שנתחייב הוא מעצמו. וכן הדין במי ששהה עמה עשר שנים ולא ילדה דאנן סהדי דע"מ כן לא נשבע לה ואפילו נשבע לה אחר ששהתה עשר שנים שלא ישא אחרת הוי נשבע לבטל את המצוה כמי שנשבע שלא ישב בסוכה של מצוה שלוקה משום שבועת שוא ויושב בסוכה והכא נמי לא שנא שזו מצות עשה וזו מ"ע וכל זה מיירי בשלא כלל דברים המותרים עם דברים האסורים אבל אם כלל דברים המותרים עם דברים האסורים חלה השבועה. ובנדון דידן נמי מגו דחייל שבועתו אשאר נשים שאינן ראויות לקיים בהם מצות פריה ורביה כגון עקרה וזקנה ואילונית חיילא נמי אשאר נשים. ואע"ג דשבועה אינה חלה על המצוה אפי' בכולל דברים של רשות תירץ הרמב"ן ז"ל דהנ"מ בקום עשה אבל בשב ואל תעשה חיילא בכולל ומ"מ בנדון דידן אפילו שתהיה שבועה בכולל כיון שפייסה בדברים שדרכן של נשים להתפייס ולא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו שבועתו ונושא אשה הראויה לבנים. ועיין בתשובות ריב"ש ז"ל בסי' צ"ח. הכלל אם נשבע שלא ישא עליה אשה הראויה לבנים אין שבועתו כלום ואם היה נדר הנדרים חלים אפי' על דבר מצוה ואם אמר שלא ישא שום אשה חלה השבועה בכולל ואם פייסה ולא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו וישא אשה אחרת. והנראה לע"ד כתבתי: