שו"ת רדב"ז/אלף עב
שאלת ממני הסופר הנבון כ"ה מנחם יצ"ו על ס"ת שאכלו עכברים מלת בראשית אם מותר לעשות לו טלאי מבחוץ מגויל ולדבקו יפה ולכתוב עליו מלת בראשית:
תשובה כבר ידעת כי הרא"ש ז"ל שאל מלפני רבינו מאיר מרוטנבורק הא דאמרינן בתוך שלש לא יתפור אם יכול לדבקו בדבק כיון דטעמא משום דמגניא מדפלגינן בין אפיצן ללא אפיצן היה נראה דשרי כי אם יתן על הקרע קלף מבחוץ ויחברם בדבק אינו ניכר והשיב איני אומר לדבק טוב הוא דחיישינן שמא ע"י שקורין בס"ת וגוללין ומהדקין יש לחוש שמא הדבק יקרע אותו ותו מדמסיק עלה הנ"מ בגידין אבל בגרדין לא ולא משכח תלמודא תקנתא אחרינא אין לשנות אלא כמו שאמרו חכמים ע"כ. ואם כן לפי סברא זו כ"ש בנ"ד דליכא תקנתא אלא בהסרת היריעה דהשתא ומה אם בזמן שאינו כותב על הדבק ולא על העור הדבוק אלא שמחבר את הקריעה ע"י טלאי מבחוץ והכתיבה הראשונה במקומה עומדת אמרת לא כ"ש בזו וגם הטעמים שכתב הר"י ז"ל שייך בנ"ד. ומ"מ דעת הרא"ש ז"ל היה להקל שכתב ומצאתי במסכת סופרים הלכה למשה מסיני ס"ת שנקרע טולה עליה מטלית מבחוץ משם היה נראה קצת שמותר דמסתמא מיירי כשהגיע הקרע עד מקום שאסרו לתופרו וקאמר שע"י טלאי של מטלית שמחבר את הקרעים יפה ואינו ניכר מותר ולמעלה מזו הבבא קתני אין דובקין בדבק ולא כותבין ע"ג מטלית וכו' ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ שדובקין בדבק וכותבין ע"ג מטלית משמע שנחלקו בדבר שקודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק עכ"ל. ונ"ל דהלכה כר"ש בן אלעזר מדגרסינן בירושלמי בפ"ק דמגלה הל"מ שיהיו כותבין בעורות בדיו מסורגל וכותבין בשער וטולין המטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין וצריך שיהיה כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול וכתב הריא"ף ז"ל זה הירושלמי בהלכות ס"ת משמע דהלכתא הוא ותו דהא תני ליה בהדי הלכתא פסיקתא ולפי דעת הרא"ש מיירי קודם הכתיבה וא"כ קשה האיך יכתוב על הטלאי ובשלמא אם הטלאי הוא של עור ניחא אבל אם הוא טלאי של בגד קשה איך יכתוב על הבגד וי"ל שאין כותב על הבגד אלא שע"י טלאי הבגד מחבר הקרע וכותב עליו ואעפ"י שעובר הכתיבה על הקרע משמע דכשר לפי זה וא"כ בנ"ד נמי כשר אעפ"י שעוברת הכתיבה ע"ג הדבק אלא שראיתי לריב"ש ז"ל בתשובה סימן ל"א כתב דלא קייל"ן כר"ש בשם ר' מאיר דיחידאה הוא וכתב דההיא דמס' סופרים שהביאו הירושלמי בתפלין הוא שמצריך לדבק הפרשיות של יד בדבק או בקלף שכורך עליהם ואם לא נהגו [כן] (לפסול) ע"כ. ומאותה תשובה נראה שדעתו להחמיר בדבק כדעת רבינו מאיר. ומיהו לא נהירא לי לפרש הירושלמי לענין תפלין מכמה טעמים חדא שהרי הריא"ף ז"ל כתבה בהלכות ס"ת ולא בהלכות תפלין משמע דלענין ס"ת (נמי) היא שנויה. ותו דהא קתני בה ושיהיה כותב על הגויל במקום שער ותפלין אין נכתבין אלא על הקלף. ותו דקתני בה מסורגל דהיינו משורטט ותפלין אינן צריכין שרטוט וכי היכי דכל הני איירי לענין ס"ת ה"ה לענין טולין ודובקין בדבק איירי לענין ס"ת. ותו קשה צריך ריב"ש לפרש הברייתא בדבר שלא נהגו בו עכשיו וכן פירשה בנימוקי יוסף כמו שפירשתי וז"ל וטולין במטלית כלומר אם נקרע הגויל או הקלף עושין לו טלאי מבחוץ של בגד ע"כ וכן נראה מהירושלמי של מעלה ולמטה איירי בס"ת דגרסינן לעיל מינה ר' חייא בשם רבי יוחנן הלכה זה שהוא תופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע ומחו לה אמוחא אם הלכה למה יקרע ואם לא יקרע למה הלכה הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות וכו' צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטה ג' רבי אומר כו' וכיון דלמעלה ולמטה איירי בס"ת אמציעתא נמי איירי בס"ת וכיון דאתיא ר"ש בן אלעזר משמע דהלכתא כותיה ומה שלא כתב הרמב"ם ז"ל דין הדבק אפשר דמשום דאינו מפורש בתלמוד שלנו לא כתבו וכיון שהריא"ף ז"ל כתב זה הירושלמי משמע דהלכתא הוא ואע"ג דמתוך לשון הרא"ש ז"ל נראה שאם כתב על הדבק פסול שכתב וז"ל משמע שנחלקו בדבק שקודם הכתיבה אבל ס"ת שנקרע מותר לדבק הקרעים יחד כיון שאין צריך לכתוב על הדבק ע"כ מ"מ מסתברא לי כיון שחבר העורות ממש באופן שהדיו עובר על הקרע כשר מידי דהוה אעור העוף שעשוי נקבים נקבים ומותר לכתוב עליו שכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב הא למדת שכל מקום שמותר לתפור דהיינו שתים בס' ישן וג' בחדש מותר לדבק לפי שטה זו וא"כ נ"ד הוי פלוגתא וכיון שנתקן הס"ת נתקן והרי הוא בחזקת כשרות:
עוד אני אומר דבנ"ד אפילו רבינו מאיר מודה דלא שייך טעמא דקריעה דבשלמא כשיקרע לתוך השטות איכא למיחש שמא יסתבך הדבק ויוסיף בקרע אבל הכא שאכלוהו העכברים ליכא למיחש להכא דאפילו אם יסתבך הדבק יוסיף הטלאי אבל לא יוסיף בקרע ויחזור לתקנו. ותו דעקר הטעם שלא יתפור הוא משום דאין זה הדר וכיון שאינו הדר לגבי תפירה אינו הדר לגבי דבק לפי שטת האוסרים אבל בנ"ד שהוא טלאי קטן כפי מלת בראשית קרינן ביה שפיר זה אלי ואנוהו. ותו שכל המלה של בראשית היא כתובה בטלאי ואין ממנה כלום על הדבק:
כללא דמלתא שדעתי נוטה להתיר הדבק במקום שהתפירה מותרת וכ"ש בנ"ד וכ"ש שכבר נתקן ולמה נפסל הס"ת:
ולענין אשר שאלת אם תולין את השם ואם הוא כולל אפילו שאר השמות שאינם נמחקים איכא פלוגתא ורוב הפוסקים הסכימו דתולין את השם כולו ולא מקצתו כר' שמעון שזורי שאמר כל השם תולין מקצתו אין תולין ואתמר עלה א"ר חננאל אמר רב הלכה תולין את השם אמר רבן בר חיננא אמר עולא אמר ר' חנינא הלכה כר"ש שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה ר' שמעון שזורי הלכה כמותו וכן פסקו הריא"ף והרמב"ם ז"ל והשם האמור הוא שם בן ד' אותיות והכי משמע בירושלמי פ"ק דמגלה טעה והשמיט את השם אית תנא תני תולה את השם אית תנא תני מוחק את החול כותב את השם ותולה את החול ר' זעירא בשם ר' חננאל בשם רב אמר ואם היה כגון אני ה' אלהיכם מותר למה מפני שהם ג' תיבות או מפני שיש בו חול מה נפיק ביניהון אל אלהים ה' אי תימא מפני שהם ג' תיבות הכי הם ג' תיבות אי תימא מפני שיש בו חול הרי אין בו חול ע"כ ואי איתא דשאר השמות בכלל והרי אל אלהים ה' (אי בן) [האיך] יכול לתלותו אפי' למ"ד מפני שהם ג' תיבות אלא ודאי לא נאמר דין זה אלא להאזכרות לבד וכן כתבו המפרשים עלה דבשם בן ד' מיירי וכן לענין היה כותב השם אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו וא"ת היכי משכחת לה הא דתניא היה כותב שנים וג' שמות כאחד הרי זה מפסיק בינייהו ומשיב והא ליכא בכל כ"ד ספרי הקדש ג' שמות ההויה גבי הדדי וי"ל דדרך הסופרים שכותבין כל הדף ומניחין מקום האזכרות חלק ושוב כותבין אותם לשם קדושת השם בכוונה וקדושה ואעפ"י שהוא שלא כסדר כשר היא בס"ת אפילו לכתחלה כדי לתת כבוד וקדושה לשמו הגדול:
גם למדנו מהירושלמי שדין תליית השמות נוהג בכל ספרי הקדש שהרי [אל] אלהים ה' בתהלים הוא אבל לענין לכתוב האזכרות לשם קדושת השם לא שמענו זולת בס"ת עיין בתשובת הרשב"א ז"ל סימן תשל"ב. והנראה לע"ד כתבתי: