שו"ת רדב"ז/אלף עא
שאלת ממני ידיד נפשי החכם הנחמד כ"ה יעקב תבון יצ"ו אם יכולה אשה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי במשכון שמשכן הבעל כמו שיכולה לטעון במכר ודעת צעיר תלמידך נוטה לחלק בין משכון למכר דאתתא גמרה ומקנה המשכון אחר שאינו בהחלט כמו מכר וזה מסברא ולא מצאתי סמך ברור בזה. יאיר עינינו בהן או בלאו ושכרו כפול מן השמים המשתחוה וכו':
תשובה לא ידעתי לזה החלוק טעם שהרי אם לא יהיה לו מה לפרוע בא לב"ד ומוכרין את המשכון או מחליטין אותו לו ומה לי מכר ומה לי משכון והא קייל"ן ב"ח קונה משכון וא"כ לא גמרה ומקנה והדבר ברור אצלי שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ופשיטא דטורפת את משכון וכי היכי דהמכר בטל מיד כאשר כתבו הפוסקים כן המשכנתא בטלה מיד ואפילו משכנתא בנכייתא דבמשלם שנייא נפקא בלא כסף ונמצא שאין הקרקע נחלטת אפ"ה אני אומר שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דעדיף משכון ממכירה דכיון דמכירה בהחלט היא הוה אמינא לא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שאין אדם שמוכרין את שלו לפניו והוא שותק אלא ודאי נתרצית כיון שקנו מידה ואפ"ה אמרינן דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכ"ש במשכנתא שאין מחליטין הדבר שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דודאי לא נתרצית ולפי דעתי לרוב פשיטותו לא הזכירוהו וקושטא דמלתא שאין הדבר תלוי בהחלט המכירה דא"כ בא ונאמר שאם מכר בע"מ שאם יהיו לו דמים יחזיר לו מקחו לא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אלא עיקר הטעם כל היכא דאיכא נחת רוח לבעל ומה לי משכון ומה לי מכר אדרבא יותר נחת רוח יש לבעל במשכון יותר ממכר ומדאיבעי לך במשכון ולא בשכירות משמע דפשיטא לך בשכירות דשכירות מכירה ליומי היא ומציא למימר נחת רוח עשיתי ומתבטל השכירות והא הכא דאין נחלט ואפ"ה יכולה לומר נחת רוח עשיתי אף במשכון נמי לא שנא שהרי המשכון קנוי לו כל זמן שהוא בידו ואין סברא לומר שגם בשכירות לא תוכל לומר נחת רוח עשיתי דא"כ עדיף כח השכירות מכח המכירה וכיוצא בזה לא שמענו ומזה הטעם ג"כ יש לפשוט בעייתך דא"כ יפה כח המשכון מכח המכירה שתטרוף מן הלקוחות ולא תטרוף מן המשכנתא וזה אינו מתקבל כלל אלא כללא כיילא (אלא) לכל מקום דאיכא טעמא [דנח"ר] דמציא לומר נחת רוח עשיתי לבעלי והענין בטל מיד לא שנא מכר או שכירות או משכנתא ולא הוציאו מן הכלל אלא א"כ קבלה עליה אחריות דכולי האי לא עבדא משום נחת רוח. והנראה לע"ד כתבתי: