שו"ת רדב"ז/אלף נו
שאלה יורנו מורה צדק להוציא ממסגר אסיר מבוכתו ראובן ושמעון נפל ביניהם הפרש ומסכימים שניהם לעמוד בדין תורה בב"ד מומחה אשר במקום פלוני ושמעון הנתבע אומר להרשות מורשה בחריקיה שיעמוד בדין עם ראובן. ועוד אמר שמעון לראובן שיסדר טענותיו ויכתבם לו כדי שישיב עליהם וראובן מסרב ואומר אינו מסדר טענותיו אלא בב"ד הדין עם מי:
תשובה הדין עם ראובן דמצי למימר ליה איני רוצה שיהיו טענותי בידך שמא מתוכם תלמוד לטעון שקר. דתנן בפ' גט פשוט אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רשב"ג אומר לשניהם כותבין שנים לזה בעצמו ולזה בעצמו. ואמרינן עלה בגמרא הכא תרגימו שטרי טענתא לימא בכופין על מדת סדום קמיפלגי לא דכ"ע כופין והכא היינו טעמא דרשב"ג דאמר ליה [לא] ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי דדמית עליה כאריה ארבא. ופירש"י ז"ל כל שעה שתראה הכתב אתה באת עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו ושם תראה טענותי נבא לידי מריבות כי איש מריבות אתה עכ"ל. הרי אתה רואה דכיון דלא אתי עליה אלא מטעמא דלא ליהוי מדת סדום בטענה כל דהוא מצי למדחייה כ"ש דאיכא טעמא רבא שמא מתוך טענותיו ילמוד לשקר. והדבר ברור דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה. וגדולה מזו אני אומר דאפי' אליבא דת"ק מודה בהא דע"כ לא פליג אלא משום פסידא דאידך שלא יצטרך לתת שכר על שטר אחר משום דעדיפא להו טענת סדום מטענת דמית עלי כאריה ארבא אבל בעלמא ליכא מאן דפליג בהא וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה והרא"ש ז"ל כתב וז"ל ומה ענין זה לכאן ההיא דפרק גט פשוט דאמר לא בעינא דתהוי טענותי גבך דהתם אדם פקח ובעל תחבולות מתוך שטענות חבירו מצויין אצלו ורואה אותם כל שעה מחפש תחבולות לשנות את הידוע ולבטל דברי אמת של חבירו ולהטעים דברי שקרו הילכך בשביל הוצאות שיוציא חבירו לכתוב טענותיו אמרו רבנן שהדין עמו ולא שייך הכא כופין על מדת סדום ע"כ. וגדולה מזו פסק נמוקי יוסף וז"ל ולמדו מכאן שאין כופין לשום אדם שיתן טענתו כתובה אפילו לב"ד וכ"ש לבעל דינו דדמי עליה כאריה ארבא ע"כ. הילכך ימנה שמעון מורשה ויעמדו לדין ויאמר ראובן טענותיו על פה לפני ב"ד ואם המורשה יודע להשיב עליהם ישיב ואם אינו יודע להשיב נותנין לו ב"ד זמן לשלוח למי שהרשהו לדעת מה ישיב על טענת ראובן ודברים ברורים הם לא היה כדאי להשאל עליהם. ואם שאל הנתבע העתק השטר נותנין לו וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה ודברים של טעם הם דבשלמא הטענות אין נותנין מהטעם שכתבנו אבל העתק השטר נותנין שלא ילמוד ממנו דבר ואם יטעון על השטר שום טענה אם אמת אומר למה נפסיד זכותו ולא גרע מפתח פיך לאלם. והנראה לע"ד כתבתי: