שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאמר בית זה או שדה זו להקדש או לעניים עד שאלך לירושלים ואבוא ולא הלך ורוצה לפדותה כיצד יעשה:

תשובה אין לו תקנה עד שילך ויבוא ואפילו שיפדה אותו חוזר לקדושתו וגם הדמים קדש דתנן בפ' ואילו נדרים נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו טלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון ופרכינן עלה בגמ' ולעולם בתמיהא אמר בר פדא פדאן חוזרות וקודשו' עד שיקצצו נקצצו [פודאן] פעם אחת ודיו וטעמא דכיון דאמר עד שיקצצו לעולם חוזרות וחייל עלייהו קדושתן הראשונה אעפ"י שנתפסו הדמים בקדושתן והרי הוא כאומר בפירוש הרי הנטועות האלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא נקצצו פודה ואחר שנקצצו [פודה] אותם פ"א ודיו דס"ל לבר פדא דקדושה לא פקעה בכדי בלא פדיון והםכימו רוב המפרשים דלא פליג עולא ואמר כיון שנקצצו אין פודין אותן אלא אחר שנקצצו אבל בקודם שנקצצו לא פליג ואפילו תימא דפליג הלכתא כבר פדא מדשקיל וטרי ר' יוחנן אליביה הילכך הדבר ברור דאין לו תקנה עולמית לא שנא להקדש ולא שנא לעניים ורצה ללמוד מכאן הרשב"א ז"ל דהנותן קרקע לחבירו או דאמר ליה לך חזק וקנה עד שאלך למקום פ' וחזר ולקחה ממנו קודם שהלך וחוזר הראשון וזוכה שכך אמר לעולם יהא שלך עד שאלך למקום פלוני חלקו עליו בדין זה וגם הוא ז"ל לבסוף בין הקדש דהוי תלי בקדושת פה ובאמירה לבד ובין עניים דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לשאר קניינין דעלמא דצריך חזקה או כסף או שטר הילכך כיון דחזר וקנאה ממנו נסתלקה הראשון והוי יודע דאפילו בהקדש אם פדאה אחר אעפ"י שחזר המקדיש וקנאה ממנו אין חוזר לקדושתו והכי אמר ר' יוחנן בהדיא. והנראה לעניות דעתי כתבתי: